בן שרה וגבריאל. נולד בפרס בשנת 1918. בהיותו כבן שלוש עלתה משפחתו לארץ והתגוררה בירושלים. לאחר זמן מה עברה המשפחה מפאת קשיי פרנסה, לתל-אביב. בתל-אביב הצטרף יצחק לשורות האצ"ל ולאחר מכן ללח"י. ביתו שימש מקום מסתור לחברי המחתרת וממנו אף יצאו לוחמים לפעולות שונות. ב-2.12.1941 נאסר יצחק עם עוד חמישה חברי לח"י בעת פשיטה שערכו שוטרים בריטיים על ביתו בת"א. תחילה ישב בבתי הסוהר שביפו ובעכו ואחר-כך הועבר למחנה עצורים בלטרון. כל זמן ישיבתו במחנה דבק באמונה בצדקת דרכו ובנכונות להקריב עצמו למען המטרה. "התנדבתי", אמר פעם לחבריו "לאגודת תורמי דם למען רעיון החרות. עד עתה לא תרמתיו אך יבוא יום ואתרום את כולו, עד הטיפה האחרונה". ב-1.11.1943 היה בין 20 עצורי לח"י שברחו מן המחנה במנהרה שנחפרה על ידם. בחפירת מנהרה זו הביא תועלת מרובה כמכונאי וחשמלאי רכב, והוא גם היה הנהג שהסיע את הבורחים. לאחר הבריחה הוטל עליו לארגן תאי מחתרת במושבות השרון, אבל ביום ו' בחשון תש"ד (3.11.1943) נתקלו הוא ושלושה מחבריו בשוטרים בריטיים ליד רעננה. בחילופי האש שהתפתחו בין הצדדים נפצע יצחק והובא בידי חבריו לבית יהודי בסביבה אבל גם שם השיגה אותו יד המשטרה. לאחר חקירה הובא לבית-חולים וזמן קצר לאחר מכן מת מפצעיו. הוא נטמן בבית העלמין שבנחלת יצחק. הניח אשה, בת, הורים, שתי אחיות ואח.

שמו הונצח בספרים "כתבי לח"י" ו"ימים אדומים".