בן פנינה ומאיר, נולד ביום כ"ו בסיוון תרצ"א (11.6.1931) בעיר פלובדיב, בולגריה. בשנת תרצ"ט בהיותו בן שבע וחצי הגיע לארץ. הוא התחנך בכפר הנוער בן שמן וסיים בו את בית-הספר. אחר-כך למד מסגרות בבית-החרושת "סדן" בתל-אביב. היה חבר בתנועת "הנוער העובד" ופעיל בגדנ"ע. לימים עבר לחיפה, ושירת בפלוגה הימית (פלי"ם) של הפלמ"ח. היה בין הראשונים שהתגייסו לשירות פעיל מלא, לפני שגויס השנתון שלו. יצחק ניחן בחוכמת- חיים, שיסודה באהבת החיים, והחיים לפי תפיסתו היו: שלמות- האופי וחירות, שמחה שבידידות ורעות - ורק אלה המוכנים להקריב את חייהם למען ערכים כאלה, ממצים את עומקם של החיים וטועמים את טעמם. חלקו לא היה עם המתרעמים והמתלוננים. את שיווי-המשקל הנפשי, שהיה בעצם טבעו, הוסיף לטפח מתוך הכרה: "הכל תלוי בנו - אנו נשיג את הכל, אם נתעלה ונהיה ראויים לכך".

יצחק נפל בשעת כיבוש חיפה, בד' דחול-המועד פסח, י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בן 18 היה בנופלו.