נולד בשנת 1890 בעיירה בפלך פודוליה. בשנת 1909 עזב את בית הוריו ועלה לארץ-ישראל, כשבלבו שאיפה עזה לחיות חיים של עובדי אדמה ובארץ האבות. בארץ הגיע למושבה חדרה כאחד הפועלים העברים הראשונים. יצחק, בעל הקומה הבינונית, הפנים הרזות והעינים המביעות טוב לב, רצון חזק ומרץ רב, היה מסור לעבודה וגם פעיל בציבור הפועלים. כשעזבו רוב הפועלים את חדרה מאימת הקדחת הצהובה היה יצחק, שדבק במקום, המשענת לפועלים החדשים שהגיעו למושבה. לאחר חודשים רבים של עבודה מתישה בחדרה הצטרף לקבוצת גן שמואל, קיבל על עצמו לשקם את פרדס הקבוצה ומטעי הזיתים והשקיע בכך כוחות רבים בגוף ובנפש. עם זאת לא זנח את ענייני הכלל ועסק בארגון מטבח פועלים וקופת חולים באזור. במיוחד נגע ללבו מצבם הירוד של הפועלים בני העדה התימנית ואלה מצאו בו ידיד ועוזר. כן השתתף בשמירה בלילות מפני שודדים וגנבים שהיו פוקדים את הפרדס והמטענים. באחד הימים, השכם בבוקר, כשחזרו השומרים למשק נפגע יצחק מכדור שנפלט ואחרי שלושה חודשי ייסורים נפטר בבית החולים ביום כ' באדר ב' תרע"ד (28.2.1914). הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחדרה.

רשימה לזכרו פורסמו בספר "יזכור" בלשון יידיש שיצא לאור בניו-יורק, בספר "השומר" וב"ספר העלייה השניה".