בן ינטה ועקיבא. יצחק נולד בלובלין, פולין ביום כ"א בניסן תרפ"ה (15.4.1925). אח של חנה, אברהם, יואל, יענקל'ה ויוסף.

יצחק גדל בפולין. כשהיה בן ארבע-עשרה החלה מלחמת העולם השנייה והמשפחה הוגלתה לסיביר, רוסיה. בשנת 1941 הם הועברו לאסיה הסובייטית ושוכנו בקולחוז באוזבקיסטן – שם הכיר יצחק את חיה.

עם סיום המלחמה, בשנת 1946, הוא חזר לפולין לעיר שצ'צ'ין, נישא לחיה והתכונן לעלייה לארץ ישראל. ב-1947 עברו בני הזוג לאוסטריה והשתכנו במחנה של הצבא האמריקאי בזלצבורג. בשנת 1948 הם הצליחו לעלות לארץ (דרך איטליה) באורח בלתי-לגאלי, באמצעות הסוכנות, על סיפון אוניית המעפילים "קמפידוליה".

מיד עם הגיעם ארצה גויס יצחק ונשלח לחזית, לקרבות מלחמת הקוממיות. יצחק, שעוד בעת שהותו באוסטריה למד נהיגה, שירת כנהג והמשיך לשרת בתפקיד זה בתום שירותו הסדיר בצה"ל, בקבע וכן כאזרח עובד צה"ל.

אחרי מלחמת העצמאות המשפחה התגוררה בגבעת עלייה ביפו. בשנת 1949 נולד הבן הבכור – ישראל, ובשנת 1953 נולד הבן השני – יואל.

כעבור זמן מה המשפחה העתיקה מגוריה לשכונת רמת חן ברמת גן, ויצחק החל לעבוד כנהג מונית בחברת "עתיד".

בשנת 1958 גויס יצחק לשירות הביטחון הכללי, כנהג ליחידת המבצעים. כן שימש עוזר לאחראי מאגר הרכב.

יצחק נפטר ממחלת לב ביום י"ד בטבת תשל"ז (4.1.1977). בן חמישים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הניח אישה, שני בנים, נכד, אחות וארבעה אחים.