בן יחיד להוריו חנוך-זוסיה ופפי, מניצולי השואה והמחנות. נולד ביום י"ב באלול תשי"א (13.9.1951) בחיפה. כשנולד היה קטן בגופו וחלוש, אך טיפולם המסור של הוריו, רצונו העז ומרצו הכביר הפכוהו במרוצת השנים לעלם חסון ותמיר. הוא למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "יבנה - נצח ישראל" בחיפה ולאחר שסיים בו את לימודיו עבר לבית הספר המקצועי תיכון דתי בכפר אתא, בו למד והתמחה במקצועות החרטות והריתוך. ידי זהב היו לו ועבודות האמנות שהשאיר אחריו בבית הוריו מרהיבות את העין ומעידות על ידע רב וכישרון. הייתה לו נטייה לציור - בעיקר ציור דמויות. הוא היה חבר ב"הפועל" חיפה והצטיין בשחייה, בקפיצות לגובה ובהתעמלות. הוא אהב מוסיקה ונחשב לאחר הטובים בחוג לריקודי עם. הוא היה הרוח החיה בין חבריו בעליזותו ובטוב ליבו. תמיד היה נכון לעזור לזולת. מילדותו ייחל ליום שיהיה חייל ויהיה מוכן למלא כל משימה. כבר בגדנ"ע הצטיין בקליעה למטרה ובתפקידי פיקוד שונים. עם כל זאת שאף להמשיך את לימודיו לאחר תום שירותו הסדיר.

הוא גויס לצה"ל בראשית מאי 1969. כעבור אחד-עשר חודש, אור ליום כ"ט אדר ב' תש"ל (6.4.1970), נפל בעת מילוי תפקידו. הניח אחריו הורים אוהבים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.

שמו חרוט על לוח הזיכרון, שנקבע בבית הכנסת של בית הספר היסודי "יבנה" בחיפה בו למד. הוריו עשו רבות להנצחת שמו בבית כנסת זה. הם תרמו לזכרו חנוכיה עשויה מנחושת ותרמילים ומוארת בחשמל. כן הכניסו לבית הכנסת סמל המדינה, אף הוא עשוי תרמילי פגזים שונים, בגובה 1.80 מ' וברוחב 1.05 מ', כסמל וכביטוי לכך שלא על טס של כסף ניתנה לנו המדינה; כן תרמו לבית הכנסת "הדרת קודש" נברשת בדולח, שנקבעה במרכז בית הכנסת וכן נר תמיד הצמוד ללוח הזיכרון ודולק יומם ולילה; בבית הכנסת של בית הספר המקצועי שבו למד הועמדה על העמוד, מול הש"ץ, מנורת קנים עשויה מדרגות מדרגות. על כל אלה חרוט השם יצחק-דוד, להיות לו ליד ושם.