בן בנימין וזהבה. נולד ביום כ"א בסיון תרפ"ו (3.6.1926) בעזה, מקום בו עבד אביו כרופא "קופת-חולים". העיר היתה מאוכלסת ערבים ברובה, ובגיל שלוש, וכשהתנפלו ערביי באר-שבע והסביבה על הישוב היהודי הקטן שבעזה, התבצרו 14 המשפחות בבית אחד ובעזרת האנגלים נחלצו והובאו לתל-אביב. כשהאב נשלח לשמש כרופא במטולה עברה המשפחה להתגורר שם. למד ב"גן" שם ולאחר-מכן נמסר לפנסיון ברמת-גן. תחנה אחרונה לנדודי-המשפחה היתה נתניה, בה החל מבקר בקביעות בבית-הספר היסודי על-שם ביאליק. לאחר-מכן למד בבית-ספר למסחר ("פיטמן") בתל-אביב. במשך כמה שנים פעל בשורות-"לח"י. השתתף במלחמת-הקוממיות בחזית לוד ובנגב ואף נפצע פעמיים. היה גאה על השתייכותו לחטיבת יצחק שדה ז"ל, מצא סיפוק נפשי על שירותו בחיל-השריון של צה"ל ואף היה בחטיבה 8 גדוד 82 בין "שועלי-שמשון". לאחר-מכן ירד לנגב כאחד מכובשי-השממה והיה בין מייסדי נוה-יאיר. למרות צניעותו וחיוכו הביישני היה ער ודרוך לקרב. בהיות אביו מנותק מביתו בגלות אריטריאה התחיל הנער עובד בהנהלת-חשבונות באחד מבתי-החרושת ליהלומים בעיר, דאג לאם, לבית ולמשפחה והיה מקור-עידוד להם. אהב הסטוריה וספרות. באחד הימים אף התחיל לשקוד על תורת מס-הכנסה וכן נוסף לספרייתו מדור חדש המוקדש לבעיות-כלכלה. נפל במערכת-סיני, בקרב על רצועת-עזה, ביום כ"ט במרחשון תשי"ז (3.11.56), כשהוא, עם שני חבריו, חש להוציא פצוע משדה-הקרב. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום כ"ב באלול תשי"ז (18.9.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. בשנת תשי"ט הופיע ספר לזכרו, בהוצאת חוג ידידיו, בשם "הנער מעזה (שייקה)". בבית-החייל בנתניה הוקם חדר-קריאה על-שמו.