בנם של חוה פרחה ומשה. נולד ביום כ"ט באב תשס"ג (27.8.2003) במונטריאול שבקנדה. אח לעשרה - סלמה, יוסף, מנחם, מרים, חיה, חיים, לוי, מזל, מנוחה ונתנאל.

ישראל אליהו גדל והתחנך במונטריאול. בני המשפחה עלו ארצה ביולי 2016 והתיישבו בקריות, מצפון לחיפה. הוא השתלב בלימודים במוסדות חב"ד בקרית שמואל עד כיתה ח', ובכיתה ט' עבר ללמוד בתיכון "לוינסון" בקרית ים. 
נער חכם, מלא קסם ושמחת חיים. אביו תיאר אותו כ"אדם חיובי וחייכן, אחד שאף פעם לא מוותר וששום דבר לא מפחיד אותו". 
גישתו לחיים הייתה אופטימית, הוא מעולם לא התלונן על שאירע אלא חיפש את הצד החיובי בכל דבר. סיפרה חיה אחותו: "אחי ידע לעשות צחוק מכל דבר, השכיל בכל עת להקל על כולם ולהרים את האווירה. ידע איך לגרום לכולם מסביבו לחייך".
נחוש ונמרץ נהג להציב לעצמו אתגרים ומטרות וחתר להשגתם בהתמדה ובעקביות. על אופיו המיוחד עמד מאיר, מחנכו בתיכון: "הוא היה ילד שהיו לו כל הסיבות להרים ידיים אך לא עשה זאת. למדתי ממנו בכל יום משהו חדש. תמיד נהג לבטא את הרצונות שלו בצורה הכי אמיתית וטהורה שיש. לא שמעתי ממנו אף פעם שקשה לו. למד להסתכל על הדברים בצורה בריאה עם חיוך תמידי על הפנים".
ישראל היה חובב ספורט ובמיוחד הוקי קרח, כדורגל ואימון קליסטניקס (אימון כנגד משקל גוף). נהג לשחק הוקי על רולרבליידס בפארק ולהתאמן בחדר כושר. בשעות הפנאי נהנה לנגן לחבריו על הפסנתר בסלון ביתו ולשחק עימם סנוקר. פעיל בתנועת הנוער "אחריי!" בקבוצת קרית חיים. 
אמונתו הייתה חזקה מאוד. כל חייו דבק בתורה ובמצוות ונהג לשים תפילין מדי בוקר, תחושת הזדככות פועמת בו בזמן תפילה.

ביום 16.12.2021 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות כלוחם בחטיבת הצנחנים בחיל רגלים. הוא עבר הכשרות שונות ושימש כנגביסט (אחראי על מקלע "נגב") ביחידה. חייל מקצועי ומסור, היווה "נכס לכיתה ולצוות" כלשון מפקדו.
הוכר כחייל בודד על רקע עזיבתה של משפחתו לקנדה קודם למועד גיוסו. חרף הקושי הכרוך בכך, החליט להישאר בארץ ולהגשים חלום להתגייס לשירות קרבי. היה חדור מוטיבציה לבצע משימותיו בהצלחה, חש משמעות ושליחות בתפקיד. 
הוא התגורר ב"בית של בנג'י" ברעננה - בית המיועד לחיילים בודדים. אהב את המדינה ואת הצבא, היה בעל מורל גבוה, ועזר לחיילים הבודדים האחרים בכל דבר ועניין.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. 

עם כניסת צה"ל לרצועת עזה ותחילת התמרון הקרקעי בשלהי אוקטובר 2023, ישראל לחם לצד חבריו באופן אינטנסיבי במשך חודשים ארוכים. הוא השתתף בקרבות עזים כמעט בכל הגזרות, החל מצפון הרצועה: בית לאהיה, בית חנון, סג'עייה, העיר עזה, במחנות המרכז ובדרום, בציר פילדלפי וברפיח. מפקדו העיד כי נהג לומר "אפשר להמשיך" גם כשהיה לו קשה כעדות למסירותו ולרצינותו. 

ביום ה-5 במרץ 2024 במהלך התרעננות בת שבוע ימים מהלחימה, כשהיה רכוב על אופנוע בדרכו ל"בית של בנג'י" ברעננה ישראל נהרג בתאונת דרכים.

סמל ראשון ישראל אליהו סוויסה נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום כ"ו באדר א' תשפ"ד (5.3.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים ועשרה אחים ואחיות.

ישראל מונצח באנדרטת הצנחנים סמוך לצומת ביל"ו.