בנם של אטל ויעקב לבית פיינבוים. נולד ביום ז' בתשרי תש"ח (21.9.1947) בקיבוץ דן, אח תאום של אשר ושניהם אחים צעירים של יהודה.

ישראל גדל בקיבוץ דן, סדר יומו תמיד עמוס וגדוש: היה תלמיד מצטיין ובמיוחד במתמטיקה, מדריך בתנועה, ספורטאי מחונן שידיו בכדורעף ורגליו בכדורגל, ועוד נשאר לו זמן לעבודה בחקלאות, בגידולי השדה שכה אהב.

מילדותו היה אדם שכולם אהבו. מלא שמחת חיים, מיודד עם כולם, צוחק, מתחבק וכולו לב ונשמה.

ישראל זכור כמי שמתווכח בלהט על בעיות הקיבוץ ועל הוויות העולם, אדם רגיש שאכפת לו ממה שקורה ומוכן תמיד לתת כתף. סיפר אחיו: "רגע – והוא רותח מכעס על עוול שנעשה, ומשנהו – מחייך, טופח על כתף ומבטיח ש'יהיה טוב'. ישראל היה מנהיג שלא רודף אחרי השררה והכבוד, שהרי המנהיגות הייתה טבועה ממילא באישיותו הסוחפת". היה איש של שלום שהאמין בשלום, תמיד מוקף בחברים, אהב את ביתו בקיבוץ דן והיה מאוהב בחברתו נטע. "גבר של אהבה", כדברי חבריו.

בנובמבר 1965 התגייס לצה"ל, לסיירת הצנחנים. כתב אחיו: "ישראל כאילו נולד עם הכומתה האדומה. בסיירת הצנחנים ראה את השפיץ של חוד החנית". במהלך שירותו עבר קורס קצינים ושב ליחידה כמפקד. היה אדם, חבר ומפקד אהוב ונערץ על חייליו ומפקדיו.

ב-21.3.1968 יצא כוח גדול של צה"ל לפעולת תגמול נגד בסיסי מחבלים בעיירה כראמה בירדן, ממזרח ליריחו, שממנה יצאו פעולות טרור רבות שפגעו בישראלים. בקרבות נפלו כשלושים לוחמי צה"ל, בהם ישראל. אחרי שנפצע קשה סירב להתפנות לפני שיטפלו בחבריו שנפצעו לידו. "סמל ומופת לגבורה ולאדם", כדברי אחיו.

סגן משנה ישראל ארזי נפל בקרב ביום כ"א באדר תשכ"ח (21.3.1968). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ דן. הותיר הורים ושני אחים.

אחרי נפילתו הועלה לדרגת סגן.

ביום השנה לנפילתו הוציאו הוריו חוברת המכילה שיחות עליו וממכתביו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

ישראל מונצח באנדרטת הצנחנים סמוך לגדרה, בחדר הנצחה לנופלי סיירת הצנחנים בבסיס בית ליד, באנדרטת הבקעה סמוך לפצאל, ביד לנופלי התנועה הקיבוצית שהוקמה ביערות מנשה, ובקיבוץ דן באתר הנצחה לבנים שנפלו במערכות ישראל.