בן הלן ודוד. נולד ביום י"ח באייר תש"ז (8.5.1947) בצ'כיה. אח למרים.

ישראל גדל בשנתיים הראשונות לחייו בצ'כיה, ובשנת 1949 עלה עם משפחתו לארץ. המשפחה התיישבה בתל אביב, שם למד בבית הספר היסודי "בן יהודה" ולאחר מכן בתיכון המקצועי "שבח".

כנער שיחק כדורגל בקבוצת הנוער של "מכבי תל אביב".

בשנת 1965 התגייס לצה"ל והוצב בחיל השריון, במחנה "עמנואל" (ג'וליס).

לאחר שחרורו בשנת 1968 החל ללמוד ביטוח והיה לסוכן ביטוח.

ב-1970 נישא לשפרה ובני הזוג הקימו את ביתם בתל אביב. בנם זיו נולד כשנתיים לאחר מכן. ישראל היה בעל ואב מסור, אהב אהבה גדולה את רעייתו ואת בנו.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, גויס למילואים. כששב כעבור חודש לחופשה, ניכרו שינויים בהתנהגותו. הוא הופנה לבית החולים "שיבא" בתל השומר ואובחן כהלום קרב.

מצבו הבריאותי הידרדר כעבור שנים אחדות, אך למרות הקושי הוא המשיך לעסוק בביטוח וטיפל במסירות ובאכפתיות בלקוחותיו.

במלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991 חלה עוד החמרה במצבו הנפשי והגופני. הוא סבל ממתח נפשי שבא לידי ביטוי בשלל קשיים ואתגרים. בשנים הבאות טופל במסירות על ידי מחלקת השיקום של משרד הביטחון.

ישראל היה "מענטש" – "בן אדם", והיה מקובל ואהוב על חבריו. משהיה לסב ידע להעניק אהבה גדולה לנכדותיו ליה ואמה, הילדות של בנו זיו וכלתו סיגל.

בשנת 2008 לקה בהתקף לב לראשונה. בריאותו המשיכה להידרדר, בפברואר 2010 עבר צנתור בבית החולים "איכילוב" בתל אביב אך כעבור יום נפטר.

ישראל מאירוביץ נפטר ביום כ"ד בשבט תש"ע (8.2.2010). בן שישים ושלוש היה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אישה ובן, נכדות ואחות.

רעייתו שפרה כתבה: "ישראל איתנו לעולמי עד וממשיך ללוות אותנו גם ממרומי השמיים".