בן לאה וברוך, נולד בשנת תר"ץ (1930) בעיירה רוסקווה, פלך מרמורש, רומניה. ישראל, הצעיר בין שמונת ילדי המשפחה, החל את לימודיו בגיל רך ב"חדר" והמשיך לימודיו בבית-ספר נוצרי בעירו. עם פלישת הגרמנים לרומניה נשלחה כל המשפחה למחנה ההשמדה אושוויץ וב'סלקציה' פוזרה המשפחה בין המחנות השונים, ורק ישראל ואביו נשלחו למחנה עבודה. בזכות הופעתו הנאה, נלקח ישראל על-ידי קצין נאצי לשמש לו "נושא כלים" ועוזר. מעמד זה זיכהו ביחס מיוחד שהתבטא במנות מזון מוגדלות שאותן חילק עם אביו. לרוע המזל נורה אביו למוות ימים ספורים לפני השחרור, מכיוון ששתה מים בלא נטילת רשות. עם השחרור מהמחנות חזר ישראל לעיר הולדתו, שם פגש את אחיותיו והביע את רצונו העז לנסוע לארץ-ישראל. הוא נסע לגרמניה, מצא דרך להצטרף לאוניית מעפילים שעשתה דרכה לארץ-ישראל וקיווה שהנה הוא מגיע למחוז חפצו, אלא שהאונייה נתפסה על-ידי הבריטים ומעפיליה נשלחו למחנות המעצר בקפריסין.

בשלהי שנת 1947 הגיע ישראל לארץ, ומיד עם בואו גוייס לפלמ"ח לחטיבת "יפתח". עם אחדים מחבריו ליחידה נשלח לקיבוץ גזר, ששכן בסמוך לכביש רמלה-לטרון. כוחות הלגיון באזור ראו בו איום וביקשו לכובשו לקראת ההפוגה המתקרבת. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) לקראת צהריים התארגן כוח האויב, שמנה פלוגת לגיון, כוחות בלתי סדירים ושריוניות, ותקף את הקיבוץ. אש האויב הכבדה הרסה את עמדות המגן ושיתקה כל אפשרות של התנגדות מאורגנת. האויב הצליח לפרוץ למשק ולכבוש אותו. בקרב זה היו נפגעים רבים בקרב מגיני הקיבוץ. בין הפצועים היה גם ישראל, שהועבר לבונקר המרפאה, אולם במהלך הקרב נפגע בונקר המרפאה וישראל היה בין עשרים ושמונת החללים שנפלו על הגנת גזר. אנשים אחרים נפלו בשבי. עוד באותו יום ערכו כוחות הפלמ"ח התקפת-נגד ושיחררו את גזר הכבושה.

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ גזר. אחיותיו הגיעו ארצה ימים אחדים לאחר שנפל בקרב ואחד מחבריו בישר להן את הידיעה המרה.

בבית-הקברות של קיבוץ גזר, ליד חלקת הגיבורים, הוקם גלעד לזכר הנופלים במקום במלחמת-העצמאות, ובו מונצח זכרו של ישראל.