בן מסיה ודוד גרוסמן. נולד ביום י"ג באב תש"ז (30.7.1947) במושב כפר חיים שבעמק חפר.

ישראל גדל והתחנך בפרדס חנה. מיומו הראשון ינק שורשי ציונות ורוח התנדבות מהוריו, בוגרי תנועת הנוער הציונית-חלוצית "גורדוניה", שהקדישו את מרצם וזמנם לעשייה ציבורית.

עוד בנעוריו בלט בכושר מנהיגות ובכריזמה סוחפת. הוא הצטרף לגדנ"ע אוויר (גדודי נוער של חיל אוויר) והיה למדריך. במסגרת זו התנסה בהטסת דאונים, ובזכות כישוריו נבחר לייצג בקנדה את מדינת ישראל ואת חיל האוויר הישראלי במסגרת חילופי משלחות של שוחרי תעופה מכל העולם.

עם סיום לימודי התיכון, התגייס לצה"ל ושובץ לקורס טיס מספר 54 של חיל האוויר. לאחר שעזב את קורס הטיס התנדב לקורס קצינים והיה לקצין בחיל האוויר. בתוקף תפקידו הקים ופיקד על מערך אבטחה של משימות מוטסות. מקצת המשימות התבצעו הרחק מגבולות הארץ, בכללן משימות שנותרו עלומות. על כך סיפר ישראל: "טסנו למקומות מהם ניתן לחולל צרות לצוררינו, כלשון האִמרה הידועה: 'האויב של האויב שלי הוא החבר שלי'".

במרוצת השנים מילא מגוון תפקידים במחלקת ביטחון שדה של חיל האוויר (בש"ח). בין היתר, שימש קצין הביטחון של בסיס חצרים, ובשנת 1976 היה שותף סוד בתכנונו של "מבצע כדור הרעם" ("מבצע יונתן", "מבצע אנטבה") כקצין הביטחון האווירי של המבצע.

במהלך מבצע זה התרשמו מפקדי "סיירת מטכ"ל" מפעילותו של ישראל ולאור זאת ביקשו ממנו להצטרף לשורותיה. הוא ניאות להצעתם, עזב את חיל האוויר והצטרף ליחידה המובחרת (שלימים שירתו בה שניים מילדיו).

במלחמת לבנון הראשונה (מלחמת שלום הגליל), בשנת 1982, שובץ כקצין הביטחון של גיִס 479 והתוודע לפעילותו של חיל השריון. את תפקידו ביצע ביד רמה. בשלהי המלחמה מונה לתפקיד קצין הביטחון של פיקוד הצפון והועלה לדרגת סגן-אלוף.

בד בבד עם השירות הצבאי רכש ישראל השכלה אקדמית באוניברסיטת בר-אילן. הוא השלים תואר ראשון ותואר שני במִנהל ובמדע המדינה.

ישראל נישא למירי, ולשניים נולדו שני בנים ובת – יריב, רועי ומורן. הוא היה בעל ואב מסור ואוהב, ובלט בכל חברה כאיש ספר רב-אשכולות. תחביב אהוב שעסק בו היה דיג תת-ימי.

במהלך השירות נפגע פגיעה קשה בגופו. בעקבותיה, אחרי שנים, נאלץ לעבור ניתוח השתלת ריאות בפיטסבורג שבמדינת פנסילבניה בארצות הברית. הניתוח עבר בהצלחה, וישראל שב ארצה כעבור שלוש שנים.

הוא ידע שלא יאריך ימים בהיותו מושתל ריאות, אך ידיעה זו לא הפריעה לו, והוא היה נחוש לנצל כל רגע ליהנות מהחיים בחיק משפחתו. עם שובו ארצה שמר על שגרת חייו ומילא אותה בעשייה ציבורית. לאחר מאבק אמיץ וממושך הכריעה אותו פציעתו.

סגן-אלוף ישראל שגיב נפטר ביום י"ח באדר תשס"ו (18.3.2006). בן חמישים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות. הותיר אישה, שני בנים ובת.