בן חיה ואברהם-אשר, נולד ביום י"ז בשבט תרע"ו (5.2.1916) במושבה הגלילית יבנאל. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי במושבה, עבד במשק, ואחר-כך - בטייחות. במהומות- הדמים תרצ"ו-תרצ"ט שירת במשטרה בחיפה בפעולות נגד הפורעים הערביים.

משפרצה מלחמת-העולם השנייה התגייס מיד ושירת שבע שנים רצופות בחיל-האוויר הבריטי. עם חיל-המשלוח השתתף בפעולות- המלחמה ביוון ובאי כרתים. ניצל כמעט בנס מהשבי הגרמני והוחזר מצרימה, שם שירת עד סוף המלחמה. בתאונת-דרכים נשברה רגלו והוא שכב שנה תמימה בבית-החולים הצבאי בצריפין.

משהבריא ושוחרר מהצבא הבריטי עבד כנהג בחברת "שלב" ועמד לשאת אישה.

בתוקף שירותו כנהג הוביל בחורף תש"ח אספקה לירושלים בשיירות. הוא חתר להתגייס לשירות קרבי מלא, ובייחוד לחיל-האוויר הישראלי, מאחר ששירת בחיל-האוויר הבריטי, אך רגלו עדיין לא נרפאה לגמרי וישראל נאלץ להסתפק בינתיים בעבודתו כנהג בשירות המאמץ המלחמתי. כשנחסמה הדרך לשפלה בשער הגיא נשאר תקוע בירושלים והשתתף עם מגיני העיר בפעולות-קרב ובהובלת אנשים, ציוד ואספקה למקומות שונים בעיר ובחזיתותיה. הוא השתתף בקרבות שייח'-ג'ראח ובכיבוש קטמון. ישראל נפגע בהתפוצץ פגז לידו, בעוברו במרכז העיר. כף ידו נקטעה והוא נפצע קשה בכל גופו. לאחר ייסורים רבים מת בבית-החולים על שולחן-הניתוחים ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948). נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.