בן רבקה רחל ויעקב אהרון. נולד בי' בתמוז תרע"ט (8.7.1919) בירושלים. תחילה למד ב"חדר" ואחר-כך המשיך לימודיו בישיבה. גם בביתו התחנך ברוח מסורת ישראל. כשעברה משפחתו להתגורר בתל-אביב הצטרף לקן בית"ר המקומי. בשנת 1936. עם פרוץ מאורעות הדמים בארץ, היה ישראל בין ראשוני המתנדבים להצלת המשפחות היהודיות שגרו בגבולות תל-אביב-יפו וחירף נפשו כשנכנס לתוך העיר יפו כדי להציל רכוש של יהודים. לאחר מכן התגייס לנוטרות. בשנת 1938 שירת תקופת-מה בפלוגת הגיוס של בית"ר בראש-פינה ושם הצטרף לשורות הארגון הצבאי הלאומי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה בין ראשוני המתגייסים לצבא הבריטי ונלחם בחזית יוון. ב-29.4.1941 נפל, עם כל יחידתו, בשבי הגרמני בעיר הנמל קאלאמאטה. במשך שנתיים נדד ממחנה שבויים אחד למשנהו כשהוא עובר את כל מדורי הגיהינום של השבי הנאצי, אך רוחו לא נשברה וגם בנסיבות הקשות ביותר שמר על כבודו האישי וכבוד עמו ועל אמונתו בנצחון הסופי על האויב. ישראל נשלח לעבודה במכרות הפחם ביאבוז'נו. בשעת העבודה התנכל לו מנהל-עבודה נאצי והחל לבזותו. הוא דרש מן הגרמני להפסיק את גידופיו וכשהלה סטר על לחיו היכה אותו ישראל בפנס הכורים שהיה בידו. מיד התנפלו עליו הגרמנים ובמוט ברזל רוצצו את גולגולתו. כשהודיעו למפקד המחנה על המקרה שלח חייל גרמני למכרה, לירות בשבוי הגוסס כדי לחפות על העובדה שאזרחים רצחו שבוי-מלחמה. ישראל נפל בכ' אדר א' תש"ג (25.2.1943) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקראקוב שבפולין.

שמו הונצח בספרים "בכבלי השבי" וב"זכרם נצח".