בן חוה ואברהם, נולד ביום כ"ט בתשרי תר"ע (14.10.1909) בעיר טרמבובלה, פולין. תחילה למד ב"חדר" עם סיום מלחמת-העולם הראשונה נתקבל לבית-ספר תיכון בווארשה. היה חבר "השומר הצעיר" ופעיל בארגוני נוער. הוא סיים סמינר ממשלתי למורים והורה שנתיים בבתי-הספר "תרבות" עד עלייתו לארץ. בראשית תרצ"ו, מיד עם עלייתו, נתקבל כמורה בבית-ספר יסודי בטבריה. מחוץ להוראה כללית בכיתות נמוכות הורה ציור ומלאכה. כעבור שנה קיבל על עצמו גם הוראת מקצועות הטבע ובפרט פיסיקה בכיתות הגבוהות. את רוב מכשירי ההדגמה הדרושים צריך היה להתקין בעצמו. בינתיים סיים השתלמות בחקלאות בבית-הספר "כדורי" ואחר-כך לימד את תלמידיו גם פרק בהלכות גינות-ירק. בימי מאורעות תרצ"ו הצטרף ל"הגנה", הגיע לדרגת מדריך ולידיו נמסרו הפיקוח על העמדות ביום וסידור השמירה בלילה. בפגרת שנת תרצ"ח נסע לפולין והעלה משם את ארוסתו, ולימים נשא אותה לאישה.

עם תחילת מלחמת-העולם השנייה התגייסו הוא ואישתו לצבא הבריטי. זמן-מה עסק גם בגיוס צעירים, כשהוחזר לשם כך לטבריה והצליח בעקירת ההשתמטות. תחילה שירת במסגרת הצבא הבריטי ואחר-כך בבריגדה היהודית. השתתף במסע ארוך מצפון-אפריקה דרך איטליה וגרמניה להולנד. בשנת 1944-1945 עשה שם בענייני העלייה הבלתי-לגלית של הפליטים ועסק גם בהדרכה ובהוראה בקרב הנוער. השתתף שם בייסוד בית-ספר עברי, בו הורה והטיף לציונות. בהשפעתו עלו רבים מחניכיו לארץ-ישראל.

בסוף שנת 1945 השתחרר מהצבא הבריטי וחזר לארץ. על-פי בקשתו הועבר לירושלים להוראה ב"מרכזיה", לימד את תלמידי כיתתו חשמלאות, שרברבות, מסגרות ונגרות ויסד שם מחלקה חדשה להוראת מלאכה בשם "בדק בית" ועיבד תכנית-לימודים מקצועית שאושרה על-ידי מחלקת החינוך של עיריית ירושלים.

בראשית מלחמת-העצמאות נמנה עם מגיני ירושלים וכמפקד מחלקה פיקד על העמדות בשכונת מונטיפיורי החדשה. ישראל נפל ביום א' בסיוון תש"ח (8.6.1948) בתלפיות מפגיעת פגז. הניח אחריו אישה וילד.

את מחלקת "בדק בית" אשר יסד קראו חבריו מורי ה"מרכזיה" על שמו של המנוח.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.