בנם של אלמאזה ועקאב. נולד ביום 14.1.1953 בכפר הדרוזי ג'וליס שבצפון הארץ, ולו חמישה אחים – גמאל, גדעאן, עדנן, מוניר ואמיר, ושתי אחיות – סמאח ומאגי.

כמאל למד והתחנך בכפרו בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון. את לימודיו סיים בהצטיינות.

בשנת 1972, בגיל תשע-עשרה, התגייס לצה"ל והתנדב ליחידת סיור מובחרת של חיל הרגלים, שרוב אנשיה בני מיעוטים. עם חבריו ליחידה השתתף בפעילות מבצעית לאורך גבולות המדינה. במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 השתתף עם יחידתו ועם כוחות חטיבת "גולני" בכיבוש מוצב החרמון.

ביום 11.4.1974 חדרו מחבלים מלבנון לישראל, הגיעו לקריית שמונה והחלו בפעילות חבלנית – תחילה ניסיון לפיגוע בתוך בית ספר ולאחר מכן פגיעה באזרחים בבתיהם. בפיגוע נהרגו שמונה-עשר ישראלים, בהם שישה-עשר אזרחים ושני חיילי צה"ל.

יחידתו של כמאל, שהוצבה באותה העת במחנה "בית הלל" שבאצבע הגליל, הוזעקה לאירוע. בעודו מנסה לכוון באומץ לב את נשקו לעבר המחבלים שפעלו בתוך הבתים, הוא נורה בידו ובגבו.

לאחר הפציעה הקשה הובהל כמאל לבית החולים "זיו" בצפת והתאשפז כשהוא סובל מפגיעה חמורה בחוליות עמוד השדרה. בני משפחתו – הגרעינית והמורחבת – ליוו אותו במסירות יומם וליל. כעבור כחודשיים הועבר לשיקום ממושך בבית החולים "שיבא" בתל השומר. לאחר שחרורו מבית החולים נותר משותק בשתי רגליו.

הפזמונאי יהונתן גפן כתב את שירו "בלדה לדרוזי" על כמאל, ובין היתר נכתב שם כך: "בקריית שמונה מול אש ורוצחים / הוא רץ ראשון ושלף אקדחים, / וראשון נפל במעלה המדרגות, / פצוע קשה ורגליו משותקות".

ביום 16.9.1978 נישא בחתונה בכפר לאלמאזה, אשת חלומותיו, ואת ביתם קבעו בג'וליס.

שלוש בנות ובן נולדו להם – נטלי, מלי, עקאב ומיה. היה אב מסור וחינך את ילדיו לערכים. עם רעייתו גידל משפחה מיוחדת, אוהבת, חמה ומחבקת, והתגאה בה מאוד – "משפחה לתפארת מדינת ישראל", כדבריו.

הודות לנחישותו הצליח להקים לאורך השנים חברת הסעות, תחנת דלק וכמה מפעלים קטנים.

בכפר בלט במעורבותו ובעשייתו, הפגין תבונה, חוכמה ורהיטות, וכל מי שהכירו הבחין באופיו המיוחד. הִרבה לפעול למען זכויות המיעוטים בישראל.

תמיד שידר חוזק וגבורה, העלים כל סימן לכאב ונלחם בקשיים שהביאה עימה המוגבלות הפיזית. בזכות כוח הרצון שלו הצליח להשיג את מבוקשו ולהגשים את חלומותיו למרות הכול.

כמאל כבישי נפטר ביום 8.4.2022. בן שישים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר ג'וליס. הותיר אישה, שלוש בנות ובן, נכדים, אחים ואחיות.

בתו נטלי כתבה: "אבא יקר, יהי זכרך ברוך. תמיד היית בשבילי האחד והמיוחד, ולעד תישאר".