בנם של מוריאל אנה וחיים. נולד ביום כ"ב בחשוון תשס"ב (8.11.2001) בירושלים. ילד שני במשפחה, אח לאליאור ותאיר.

כפיר יצחק גדל והתחנך בשכונת הקטמונים בירושלים. למד בבית הספר היסודי "מקור חיים" ולאחר מכן בישיבה התיכונית "נעם ירושלים". בין היתר השתתף בישיבה בתוכנית "שביל ישראל" הכלולה בתוכנית הלימודים. התוכנית הייתה משמעותית עבורו, ובמסגרתה יצא לטיולים לאורך השביל במשך שנה וחצי החל מכיתה ח', ספג ערכים ומימש בפועל ערכים כדוגמת עזרה הדדית.

בהיותו בבית הספר היסודי הצטרף כפיר כחניך לתנועת הנוער "עזרא", וכשבגר מעט עבר קורס מדריכים צעירים והיה למדריך. בתפקיד למד על אחריות, על קבלת החלטות, על הכלה ועל גיבוש קבוצה.

בתיכון הצטרף לתנועת הנוער "אחריי!" ובלט בהתמדה, בהובלה, בחוזק פיזי, בספורטיביות ובהתנהלות לאור ערכי רעות ונתינה. במסעות תמיד עזר לחברים שהתקשו ותמך בהם.

מאחר שרצה להתקרב ללחימה ולתורה וחתר לעשייה עם מהות, בסיום לימודי התיכון המשיך ללימודים במכינה הקדם-צבאית "קשת יהודה" הממוקמת במושב קשת שברמת הגולן. במשך כשנה וחצי למד, הושפע ממורים ומרבנים, קרא ספרים, התבונן, הכיר את עצמו לעומק ועמל על שינוי עצמי. אחת התובנות שלו בתקופה זו נגעה לאחדות ישראל, ועל כך כתב: "לכולנו פרצופים שונים וכוחות משונים, ואם נתבונן לרגע זה בזה, נראה שכולנו נובעים ממקור חיים אחד".

קשר הדוק היה לו עם הוריו. בן מסור ואוהב, כשאביו סבל זמנית משיתוק חלקי בפניו והפסיק לחייך, דרבן אותו כפיר ברגישות לנסות לחייך באומרו: "גם חצי חיוך נחשב לחיוך". כאח מסור וחבר אמת לאחיותיו, הן תמיד חשו בנוח לשוחח עימו ולהתייעץ, והוא הקשיב להן ועודד. המשפחה המורחבת שלהם לא גרה בישראל, כך שאת החגים חגגו במתכונת אינטימית למדי שקירבה ביניהם.

גם במעגל חבריו שימש עמוד תווך ועוגן, והם זכו בחבר אמין ונאמן.

כפיר, שבורך בחיוך כובש ובשמחת חיים, שילב באישיותו ערכיות, צניעות וחברותיות. הוא קרא לחייך בכל מצב, גם כשקשה, ופעל בשקט ובענווה, בלי צורך ב"רעש וצלצולים". טוּב לב אפיין אותו, והיו לו יכולות של קבלה והכלה של הזולת, כך שאהב לצרף אנשים חדשים למעגל החברתי שלו. בטבעיות התבונן בעיניו של אדם וראה בהן את טיבו, בלי שיפוטיות.

כפיר ניחן בכושר מנהיגות שהתבטא בדרישות גבוהות מעצמו, בנטילת אתגרים, בתשומת לב לפרטים הקטנים, בשאיפה לאיכות ובכנות. ערכים של אהבת העם, הארץ והתורה היו נר לרגליו, ובצעירותו אף חלם לטפס על הר אוורסט ולהציב בפסגתו את דגל מדינת ישראל. חשוב היה לו הגורם המאחד עם בני אדם אחרים, השותפות, ולא הגורמים המבדילים והמפרידים.

ביום 21.3.2021 התגייס לצה"ל בשאיפה לשרת שירות קרבי משמעותי, ואכן שובץ בגדוד "הבוקעים" של עוצבת "עקבות הברזל" בחיל השריון. לאחר מסלול ההכשרה, ומתוך אמונה בדרך, יצא לקורס מפקדי טנק (מט"קים) ולקורס קצינים, ובסופו פיקד על מחלקה בגדוד. בתפקיד זה התפתח הן מקצועית והן באישיות. מתוך תפיסת חשיבות העשייה ביצע את משימותיו כחייל וכקצין בחפץ לב, בנחישות ובמוטיבציה גבוהה. הוא צלח היטב את האתגר בפיקוד על חיילים, הצליח להדריך אותם ולהובילם למשימות במאור פנים והשקיע בהם מעל ומעבר.

את נעמה הכיר במהלך שנת 2022, ועד מהרה נרקם ביניהם קשר זוגי. הייתה בשניהם רוח שטות בד בבד עם בגרות והבנה של החיים, וכך התאפיינה הזוגיות שלהם. כפיר היה עבורה כמשענת ומקור יציבות, בן זוג רגיש מאוד שחדר אל נבכי ליבה והכיר את פנימיותה טוב מכולם.

בחג סוכות תשפ"ד הציע לה נישואין מול חומות ירושלים, והיא ענתה בחיוב. עוד באותו שבוע סיכמו ביניהם ועם משפחותיהם את הפרטים ואת סגנון החתונה, שנקבעה לחודש אפריל 2024, והפגישו את ההורים שלו ושלה. כפיר חלם שיקימו יחד בית ומשפחה ביישוב חדש בנגב וייטעו בו כרמים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבע בבוקר התארגן כפיר בבית, ארז את התיק ויצא לכיוון הבסיס. הוא הבין שהמלחמה והגנת המולדת הם צו השעה והצטרף למאמץ המלחמתי בלי היסוס ומתוך אהבת הארץ. על האירועים הקשים אמר: "אני לא בוכה על העבר. צריך להסתכל קדימה ולראות איך ממשיכים הלאה".

בשלהי אוקטובר 2023 החל התמרון הקרקעי ברצועת עזה, וכפיר נכנס ללחימה עם הגדוד. רוח המנהיגות שלו הניעה את חייליו קדימה. לארוסתו שדאגה לו אמר בענווה: "לא יקרה לי כלום, כי רק לטובים קורה, ואני לא מספיק טוב".

ביום 15.11.2023 הוביל את הטנקים של המחלקה לחילוץ של לוחמים מתוך טנק אחר שנפגע מאש מחבלים. בדרכם נתקלו במחסומים שהקשו על מעבר הטנקים. בשעה שכיוון את נהג הטנק שלו כפיר נורה ונהרג.

סגן כפיר יצחק פרנקו נפל בקרב ביום ב' בכסלו תשפ"ד (15.11.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

ספד אביו: "הבן שלי נפל על קידוש השם, על הגנת המולדת. זכרו יהיה לעד כגיבור, שיצא ברצון להגנה והתגייס למשימה משותפת של כולנו. היה לו יום הולדת בשבוע שעבר, והוא לא קיבל את האיחולים שלנו. עם ישראל חי. כפיר, אני אוהב אותך. רציתי שתבוא, תפתח את הדלת ותגיד 'אבא, מה העניינים?' זה לא קרה ולא יקרה".

כתבה אחותו הצעירה תאיר: "אני מתגעגעת אליך בכל נשימה. היית משהו מיוחד, כפיר. לא הייתי צריכה שתמות בשביל להבין את זה. תמיד ידעתי. אומרים שהעיניים הן המפתח לנשמה, ואותך זה מתאר מדויק. הקסם שלך ששבה את כל מי שפגשת. הצניעות הזאת שאפיינה אותך בדברים שעשית ... תמיד כשאימא רצתה לשכנע אותי לעשות משהו, היא הייתה שולחת אותך לדבר איתי, כי כשאתה אמרת את הדברים, זה פשוט היה מתקבל על הלב ... אוהבת אותך הכי שיש והכי בעולם".

ספדה ארוסתו נעמה: "מאז שאנחנו ביחד, אני לא יודעת לחיות את הלבד. שמת לב לפרטים הקטנים ... איתך הרגשתי שאין צורך במילים. הקדוש ברוך הוא נתן לי כל כך הרבה סימנים שאנחנו מתאימים".

בירושלים נערך מרוץ לזכרו של כפיר, בו השתתפו בין היתר תלמידי הישיבה התיכונית "נעם ירושלים" שבה למד.

קרוביו הדפיסו לזכרו מדבקות עם איור של אריה (כפיר).

באתרי האינטרנט של תנועת הנוער "עזרא" ושל תנועת "אחריי!" הועלו דפים לזכרו, וברשת החברתית "אינסטגרם" הוקדש לו עמוד – remember_kfir_franco, ובו תמונות מחייו, הספדים ופרטי הנצחות.

משפחתו החליטה על הקמת גינה לזכרו.

כפיר מונצח ביד לשריון בלטרון, אתר ההנצחה לחללי חיל השריון.