בנם של שלומית וניצן. נולד ביום י' באייר תשס"ג (12.5.2003) במודיעין. אח לאנפה, ראם ובארי.

לביא גדל במודיעין ולמד במקום עד כיתה ט' – תחילה בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "שבטי ישראל" ואחר כך בחטיבת הביניים "אמית". במקביל ללימודיו בבית הספר היסודי למד בבית הספר "מעלות" לתלמידים מחוננים והיה חניך, מדריך ופעיל בצופים הדתיים בשבט "לביא". בכיתה י' עבר ללמוד במגמת אומנות בתיכון "יאסא" – התיכון הישראלי למדעים ולאומנויות בירושלים.

הבחירה ללמוד בתיכון לאומנויות לא הייתה מקרית. לביא היה אומן בנפשו. הוא אהב לקרוא ולנגן בגיטרה, אך יותר מכול נמשך לתחום הצילום והקולנוע וחלם לעסוק בו. בכיתה ב' הקים קולנוע בביתו והקרין סרטים לילדים, ובגיל בר המצווה הציג תערוכה מתצלומיו במסגרת המשפחה.

לביא היה יסודי מאוד, ובשנות לימודיו בתיכון התמקצע מאוד בתחום. הוא רכש ציוד צילום חדיש, הקים חדר חושך לפיתוח תמונות ולמד כל מה שאפשר ברמה הטכנית והמכנית. בנוסף, רכש ידע בהיסטוריה של הצילום ובתאוריות שונות מתחומי האמנות והקולנוע. במרוצת הזמן המצלמה הפכה ל"איבר נוסף בגוף שלו", כדברי אימו. "הוא לא זז בלעדיה אפילו מחדר לחדר בבית, וגם כשהלך לישון. אמרתי לו 'תניח אותה קצת, צא בלעדיה ותשתחרר קצת, לפחות כשאתה פוגש חברים', והוא ענה, 'ואם בדיוק יהיה הרגע הזה שאני צריך להקליק'?"

לביא היה בחור רגיש, אכפתי ואוהב אדם. כיבד את האחר ותמיד חיפש דרכים יצירתיות לעשות טוב ולעזור לזולת. אחת הדרכים לעשות זאת הייתה רתימת כישרונו כדי לסייע למשפחות נזקקות, למשל בהצעת צילומים. לביא רצה להיות צלם צבאי ותכנן ללמוד ב"בצלאל" ואחר כך ללמוד אומנות בניו יורק.

ביום 16.8.2021 התגייס לצה"ל ועבר בהצלחה את מסלול ההכשרה של סיירת "גבעתי". למרות תקופות קשות ואתגרים שעימם התמודד, לביא אף פעם לא הרים ידיים, אלא דיבר על החשיבות שבגיוס לצבא ועל התרומה למדינה.

גם בשירות הצבאי לא זנח את אהבתו לצילום. הוא נשא את המצלמה לכל מקום והמשיך את דרכו האומנותית. בחודש מאי 2023 פתח עמוד אינסטגרם, בשם "Till When – Photo Diary" ("עד מתי – יומן תמונות"), שבו העלה מדי יום ביומו תמונה ייחודית ומעניינת מהשירות והוסיף לכל תמונה תיאור קצר. התמונה הראשונה שהעלה היא פורטרט עצמי, והתמונה האחרונה, שאותה צילם ב-6 באוקטובר 2023, היא של כלבים ומבנה במוצב בגוש עציון.

התמונות שצילם לא התמקדו ברגעים הגדולים של הצבא, בלחימה או במבצעים, אלא דווקא בהיבטים הקטנים והפשוטים של החיים – רכב צבאי, מראה סדוקה, קרן אור, שירותים, מבנה נטוש. התמונות העניקו מבט עמוק ומרגש על העולם ושיקפו את ההתבוננות האישית והייחודית שלו על הצבא ועל החיים ואת היותו "צלם ואומן רגיש עם עיניים שלא הפסיקו להתבונן ולחקור", כדברי המורה שלו לצילום בחטיבת הביניים.

לביא האמין בכוחו של הצילום לחבר בין אנשים, ליצור גשרים חברתיים ולחולל שינוי חברתי, ותפיסת עולם זו באה לידי ביטוי גם בספר תצלומים שהוציא ובו תיעוד של חיי הצוות. בדברי ההקדמה לספר כתב: "בימיי הראשונים בטירונות הרגשתי אאוטסיידר, לא שייך, דחוי, זרזיר בלהקה של עורבים ... לאחר תקופה ושיח יום-יומי עם חברי המחלקה, התברר כי אינני היחיד שאינו שייך לקבוצה, אלא קיימים שלושים וחמישה אינדיבידואלים שאינם שייכים לקבוצה אך הם הקבוצה בו זמנית. התבוננות זו גרמה לי להבין כי האחידות הכללית שכופה עלינו הצבא היא גם מה שמייחדת את אישיותנו".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, עת פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל, לביא היה בביתו והוקפץ לבסיס. לאחר ההתכנסות נסעה הפלוגה לדרום, ובשעות הצוהריים הגיעה לקיבוץ נחל עוז. שם, יחד עם חבריו, נלחם לביא לחלץ את תושבי הקיבוץ. ביומיים שלאחר מכן נשארו בקיבוץ והמשיכו בטיהור השטח ממחבלים.

ב-9 באוקטובר חזרו לבסיס היחידה שבמשמר הננגב והחלו להתארגן לקראת הכניסה הקרקעית לעזה. בשובו לבסיס לאחר שלושת ימי הלחימה התקשר לאימו וסיפר לה על המאורעות והמראות שראה. ברגישותו הרבה לביא הצליח להבחין גם בדברים שמעבר (הפועלים הזרים שאין מי שידאג להם או הפרות שאין מי שיחלוב אותן). במפגש האחרון עם הוריו, שבוע לפני הכניסה הקרקעית, שאל אותו אביו ניצן איך הוא מרגיש לקראת ההליכה לקרב, ולביא ענה "החיים שלי לא שווים יותר משל אף חייל אחר, אני הולך קדימה".

ב-25 באוקטובר, ערב הכניסה הקרקעית, שוחחה עימו אימו בפעם האחרונה. למחרת החל התמרון הקרקעי ברצועת עזה.

ב-31 באוקטובר השתתף לביא במשימה של כיבוש מפקדת חמאס במערב ג'באליה שבצפון הרצועה. בעת ששהו במבנה נורה עליהם מבניין סמוך טיל RPG. לביא נהרג במקום, ועימו נהרג חברו הטוב סמ"ר רועי וולף. שניהם היו הנופלים הראשונים בתמרון הקרקעי ברצועת עזה.

סמל ראשון לביא ליפשיץ נפל בקרב ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023), בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

בסיום ההספדים הקריאה אחותו אנפה דברים שכתב לביא חצי שנה קודם לכן, לפני שנכנס לתעסוקה בשטחי יהודה ושומרון. כשפרצה המלחמה שלח לה לביא הודעה ועדכן אותה על המכתב וכיצד למצוא אותו. אלו הדברים שכתב במכתב: "יכול להיות שמתחיל לבנון 3. חשבתי שיהיה כדאי להשאיר קצת הסברים. למקרה שאני מת, כדאי שאשאיר הוראות הפעלה או הספד כלשהו על עצמי, הרי מה שווה לחיות אם לא אזכה להספיד אף אחד... אינני מצטער על גיוסי לסיירת גבעתי ולפלגה ג' אשר נמצאתי בה. זה דבר אשר אני אסיר תודה עליו. היכולת לפגוש חברים כמו אלו שמצאתי בצבא היא יוצאת דופן. תודה למדינה אשר נתנה לי את ההזדמנות הזאת ותודה לחבריי שנתנו לי את הצ'אנס לחיבור יוצא דופן... לסיום, אני מבקש לא לשקוע באבל. הוא עשוי להיות יומיומי ומתיש, אך העשייה שיכולה לצמוח ממנו – אין היא מתישה – אלא בונה. אין דבר שהקשה עליי יותר מהבטלה, לכן אני מבקש מכל הסובבים אותי – תעשו תמיד".

מעבר לצילומיו, לביא השאיר עבודות רבות, בהן:

דף פייסבוק בשם הפורטרט HaPortrait בו הוא חולק ידע באמצעות סרטונים על צלמים ואיך לצלם נכון.

דף האינסטגרם עד מתי יומן תמונות – till_when_photo_diary

סרטון הזמנת בחורה לדייט:

https://www.youtube.com/shorts/-fDP1UKK8Hw

וכן עבודות וידאו אותן עשה במהלך השנים:

מחווה לBohemian Rhapsody – בה התאים תמונה לכל שורה בשיר

(https://www.youtube.com/watch?v=b6YJ4KABbWQ)

מחווה ל- Daydreaming של Milkey chance בה התאים יצירות אומנות לכל שורה (https://www.youtube.com/watch?v=rRgZHgAZXF0 )

הוריו של לביא ממשיכים את דרכו של לביא ומכבדים את צוואתו הרוחנית. בדצמבר 2023 נפתחה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב תערוכה המורכבת מאחת-עשרה תמונות שצילם. התמונות נבחרו על ידי הוריו ועל ידי אוצרת התערוכה והוצגו במקום עד חודש מרץ 2024.

בחודש מאי 2024 התקיים במודיעין טקס לקריאת מעלה "לביא ליפשיץ" בשכונת מגוריו בעיר. הטקס נערך במעמד בני המשפחה, ראש העיר, חברי מועצה ותושבים רבים שהגיעו לחלוק כבוד ללביא.

בחודש יוני 2024 הוצגו צילומים של לביא באלבום מודפס ובתערוכת "צלם הדברים: אלבום דרום" במוזיאון פתח תקווה לאומנות.

בחודש אוקטובר 2024, במלאת שנה ללחימה, התזמורת הפילהרמונית בשיתוף הקרן לאומנות "נסימה לנדאו" יצרו וידאו ארט לצילום של לביא "לוחמים מטפסים הר" שהוקרן במהלך היצירה המוזיקלית "תמונות בתערוכה".

בחודש נובמבר 2024 נפתחה בתל אביב תערוכה בשם "מישהו בבית?" התערוכה הציגה יצירות של תשעה-עשר בני נוער המתמודדים עם שאלת משמעות הבית בעקבות אירועי 7 באוקטובר, והוקדשה לזכרו של לביא.

במוצאי שבת ט"ו בחשוון תשפ"ה, במלאת שנה לנפילתו, נערך ערב לזכרו של לביא בבית הספר יאסא.

בחודש ינואר 2025 נמכר הצילום "חולצה תלויה במקלחת" במכירה פומבית של ארגון BFAMI (British Friends of Art Museums of Israel) יחד עם בית המכירות Christies, ההכנסות נתרמו לעמותת Photo IS:REAL

עמותת "PHOTO IS:REAL" הפועלת לכינון שינוי חברתי בעזרת צילום, ייסדה תוכנית ייחודית בשם "מחוץ למסגרת" עבור נוער בסיכון בכפרי נוער, פנימיות ומוסדות חינוך. במסגרת התוכנית מועברת שפת הצילום ככלי להעצמה ולהשמעת קולם של נערים ונערות בסיכון ברחבי הארץ. התוכנית נקראת על שמו של לביא ומוקדשת לזכרו.

האקדמיה לאומנות "בצלאל" העניקה פרס למצוינות בצילום על שם לביא ליפשיץ, שניתן לאחד הסטודנטים/ות המבטיחים בשנה א'.

מכתבו של לביא מופיע בספר "אם אתם קוראים את המילים האלה" המאגד מכתבים של נופלי המלחמה.

סיפור "המצלמה של לביא" הונגש לילדים בספר ובאתר "מלחמה של גיבורים"

ביום הזיכרון תשפ"ד תערוכות מתמונותיו הוצגו בקהילות יהודיות במיאמי, יוסטון טקסס וטוסון אריזונה.

צילומיו הופיע במיזם שלטי החוצות "יוצרים תקווה", של חברת Monday , על שלטי ענק ברחבי הארץ.

באפריל 2024 הוצגו תמונותיו במסגרת מופעי פצ'ה קוצ'ה בהיכל התרבות.

באפריל 2025 הוצגו צילומיו בתערוכה בבניין חיל האוויר בקריה.

בית הספר לאומנויות בירושלים הקים דף אינסטרגם inspired by Lavi שאליו מעלים התלמידים תמונות מדי שבוע.