בן בכור לרחל ואורן. נולד ביום ו' בתמוז תשנ"ה (4.7.1995) בתל אביב. אח של סי.

לי, שכונה "לילוש" בפי קרוביו, עבר בגיל שנתיים עם הוריו מתל אביב לפרדס חנה-כרכור, ושם גדל והתחנך. מילדותו הפגין התנהגות בוגרת – בעל מזג נוח, מיעט לבכות, ילד אמיץ שלא פחד מדבר.

מגיל צעיר ניחן בסקרנות ובעניין שליוו אותו כל חייו. עוד לפני שלמד לקרוא אהב שהוריו הקריאו לו קטעים מתוך אנציקלופדיה לילדים, והתאכזב כשזה לא התאפשר. את כל מה שהקריאו לו זכר היטב, וכך מילדותו המוקדמת צבר ידע רב ובמיוחד בתחומי הגאוגרפיה, הטבע ובעלי החיים. לאחר מכן נוסף ידע שרכש בתחומי הטכנולוגיה והמחשבים.

למד בבית הספר היסודי "כרכור" ביישובו והמשיך בבית הספר התיכון החקלאי "ברנקו וייס פרדס חנה" בכיתה מוגברת מתמטיקה במגמות מחשבים, פיזיקה והנדסת תוכנה. מגמת הנדסת תוכנה לא הייתה קיימת בבית הספר עד אז, ולי הוא שיזם את הקמתה. בלט כתלמיד מבריק והישגיו היו גבוהים. "בכול עבר בהצלחה בציון מאה", כתבו הוריו, "חוץ ממתמטיקה שקיבל תשעים ושמונה וזה שיגע אותו כל כך, עד שנשבע שישפר את הציון". המתמטיקה זרמה בדמו, ורציונליות ומדע היו חלק מתפיסת עולמו. נבחר להשתתף באולימפיאדות הארציות לפיזיקה ומתמטיקה, וגם שם גרף הצלחה. מוריו העריצו את הידע העשיר שלו וניבאו לו גדולות, כדברי המורה שלו להנדסת תוכנה: "לי הוא אחד בדור".

חבריו אהבו והעריכו אותו. לעיתים קרובות באו לביתו ונעזרו בו בלימודיהם. קרן, מחנכת כיתתו, סיפרה שבלט כמנהיג חברתי של חבורת נערים קטנה, איכותית ומגובשת – חברות ה"חסינים". חברו יונתן סיפר שלי היה חבר נאמן עד כדי כך שפעם ביקש שהמורה תוציא אותו מהשיעור רק כדי שחבר אחר, שהוצא מהשיעור קודם לכן, לא יישב לבד בחוץ.

כתב חברו תור: "לי, היית הבן אדם שהכי עיצב אותי בשנים האחרונות. הוספת לי ביטחון, אופי חזק, יוזמה והרבה מאוד צחוק ... התכונה הכי חזקה שלך הייתה עמידה בסולם הערכים שלך. מעולם לא חרגת מזה. הייתה לך אתיקה מאוד ברורה, ולא זזת ממנה סנטימטר ... היית בן אדם מלא כריזמה וחן, כי היית תמיד אחר, תמיד שונה, תמיד מיוחד".

בכל הזדמנות אהב לקרוא. מגיל צעיר קרא עיתונים, בעיקר את מדור הכלכלה, וכבר אז נבטו בו יזמות וחוש עסקי יוצאי דופן. כשהתבגר מעט קרא גם ספרי מדעים, ובני המשפחה המורחבת ידעו שבימי הולדת ישמח לקבל ספרים כאלה, מרחיבי דעת.

לי בלט בחוכמה נדירה, בפיקחות, באינטליגנציה גבוהה, בידע כללי רחב ובזיכרון פנומנלי. בני משפחתו פנו אליו בכל שאלה כיוון שידעו שתהיה בפיו תשובה נכונה ומדויקת. כל אלה תרמו לביטחונו העצמי, ואף על פי כן נותר צנוע, ביישן ומופנם.

אופיו התבטא ברגישות, ביושר, באומץ, בחוש צדק מפותח ובעיקשות. כשהציב לעצמו מטרה, לא הִרפה עד שהשיג אותה. כאיש עקרונות הלך עם האמת הפנימית שלו בלי פשרות, דעתן שאינו מהסס להשמיע את השקפותיו ואת דעותיו גם אם הן שונות מאלה של הסובבים אותו. אחד העקרונות שעמד עליהם היה הטבעונות, וגם כשהתקשה להתמיד בכך לא ויתר.

בילדותו התאמן בחוג ג'ודו, והודות לכוח הפיזי שלו הצליח מאוד בענף זה. כעבור כמה שנים למד את אומנות הלחימה קפוארה והגיע לרמה גבוהה בתוך חודשים אחדים. כשבגר החל להתאמן במשחק טניס ונהנה מכך. בחודשים שלפני הגיוס לצה"ל התאמן בחדר כושר ויצא לריצות ארוכות כדי לשפר את הכושר הגופני.

לאחר שסיים את לימודיו עבד במלצרות, לעיתים אף שש-עשרה שעות ביממה. מטרתו הייתה לממן את הלימודים שתכנן להתחיל מייד אחרי הצבא – לימודי תואר ראשון במדעים באוניברסיטה, והוא אכן השיג את היעד הכספי והיה שבע רצון משום שהמשך הלימודים היה מאוד חשוב לו. ההתבוננות קדימה והתכנון לקראת השגת יעדים אפיינו אותו.

ביום 17.3.2014 התגייס לצה"ל מלא מוטיבציה לתרום למדינה, ושובץ בגדוד "דרקון" של חיל התותחנים. מתחילת הטירונות בלט כחייל למופת, עמד בדרישות, תמיד התנדב לעזור לחבריו ומשך אותם קדימה במסעות. במסע הסוללתי (פלוגתי) התנדב לשאת את האלונקה על כתפיו כשכל השאר היו תשושים, וגם כשחבריו הציעו להחליפו התעקש להמשיך עד סוף המסע.

חבריו ומפקדיו התרשמו מחוסנו הגופני ועד מהרה הכירו גם בפיקחותו ובחדות המחשבה שלו. הם ידעו שבכל ויכוח עימו ידו תהיה על העליונה. כהרגלו מגיל צעיר, בכל זמן פנוי נהג להוציא ספר ולקרוא. העדיף את הקריאה על פני נמנום או משחק בטלפון הסלולרי.

מפקדו סיפר: "היית לוחם אמיתי שכבוד היה לי להיות המפקד שלו. היית מהחיילים האלה שכל מפקד היה רוצה. תמיד שאפת לשלמות מהמשימה הקטנה ועד הגדולה, אף פעם לא ויתרת לעצמך גם כשהיה קשה".

בתקופת השירות הצבאי חיפש את הקרבה למשפחתו הקרובה ובחופשות רצה בעיקר לשהות בבית ולבלות עימם, למשל בקולנוע. הקשר עם אחותו סי, הצעירה ממנו בחמש שנים, התפתח עם השנים. בילדותו אהב אותה מאוד ודאג לה כמו אב קטן, ואחרי שהתגייס התקרב אליה שוב והעניק לה יחס מיוחד. סי סיפרה: "לקחתי ממך דוגמה, רציתי להיות כמוך ... כמה שטויות היינו עושים, כמה תעלולים, כמה צחוקים, כמה אהבה בין אחים הייתה לנו".

במהלך השירות החל לסבול מכאבי ראש חזקים ומתופעות נוספות כדוגמת הידרדרות בזיכרון. בראשית אוקטובר 2014 הגיע לחדר המיון בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, ושם אובחן כסובל מגידול במוח. למוחרת הובהל לניתוח חירום בבית החולים "שיבא" בתל השומר. הניתוח נמשך שש-עשרה שעות, אך אחריו שקע בתרדמת למשך חמישה ימים, עד פטירתו.

רב-טוראי לי חסין נפל בעת שירותו ביום י"ט בתשרי תשע"ה (13.10.2014). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפרדס חנה. הותיר הורים ואחות.

הוריו של לי לא התלבטו בנוגע לתרומת איברים, משום שידעו שכך היה רוצה. איבריו – לב, כבד, כליות וריאות – הצילו את חייהם של שישה אנשים בני חמש עד חמישים וחמש.

בהלווייתו, כמו גם בימים האחרונים בבית החולים, השמיעו בני המשפחה את השיר "ילד של אבא" (מילים וביצוע: מוקי, לחן: יאיא כהן אהרונוב), ובין מילותיו: "ילד שלי, הכול מחכה רק לך. / ואבא כאן תמיד / לחבק ולשמור אותך, / עד סוף העולם אנ׳לא עוזב אותך. / ילד שלי, לך רק בדרך שלך".

אימו ספדה: "כמה תחסר לנו בכל רגע ורגע בחיינו. לעולם תחסר לנו נוכחותך העצומה הדומיננטית עם אישיותך המיוחדת ... היה תענוג לגדל אותך. כבוד גדול וגאווה הייתה להיות הוריך. השארת חלל עצום בליבנו בלכתך. נאהב ונזכור אותך תמיד".

אחותו סי כתבה: "אתה שם למעלה, אתה שומר עליי, אתה תמיד איתי, אתה לא לבד שם ... אין מילים לתאר איך אתה, לתאר את הילד שבך, את החוכמה, הגבריות, החוזק ועוד מלא דברים. אתה אחי היחידי, אין עוד אח כמוך, אין אחד שיכול להיות דומה לך".

ספדה דודתו יפית: "אם חייך היו חידה מתמטית, היית פותר את התשובה בקלות. ביום כיפור שאלתי אותך: 'לילוש, עד מתי נקרא לך לילוש? גם כשתהיה אבא, סבא?' ואתה חייכת חיוך של ילד, ועכשיו לעולם לא נדע, כי לא תהיה אבא וגם לא סבא, אבל תמיד תהיה הילד המיוחד, ואנחנו זכינו להכיר אותך ולחיות לצידך".

בת דודתו מורן ספדה: "תמיד הערצתי את האומץ האדיר שהיה לך – אתה לא פחדת מכלום! האופי והחוכמה שלך נתנו נקודת מבט אחרת לחיים. איפה הימים שהיינו באים בקיץ ועושים מלחמת בלוני מים? ... איפה הימים שהיית גונב לי ולסי סלט סתם כי היית רעב? איפה הימים שהיית כאן איתנו? היית לוחם, לא ויתרת, וראינו את זה תמיד ... אני גאה בך שתרמת לעולם הזה כל כך הרבה. תמיד עשית כל מה שיכולת בשביל אחרים".

ספדה מור, בת דודתו: "לא הספקת ליהנות מהחיים, לא הספקת להגשים חלומות ושאיפות, לא הספקת לתרום לעולם מחוכמתך הברוכה. המוח הזה שכולנו כל כך התגאינו בו – המוח הזה בגד בך, בגד בכולנו ... אתה שותף לכל כך הרבה זיכרונות ילדות שלי – איך קפצנו יחד על המיטה של סבתא וסבא, איך השתוללנו בבריכה אצלך בבית, כל הטיולים המשפחתיים".

רוית וכפיר ספדו: "תשע-עשרה שנה מילאת את העולם בנוכחותך השקטה, העדינה, הרגועה והנעימה, נפש טובה ועדינה ... אתה סבלת בשקט, כמו שתמיד חיית בשקט, בלי להדאיג, בלי להפריע, בלי שתהיה מורגש. גם את הגידול קיבלת בהשלמה, כנראה".

שנים אחדות אחרי נפילת לי התגייסה לצבא אחותו, וכך כתבה: "החלטתי להתגייס לחיל בו שירתת – חיל התותחנים, ואפילו לשרת בגדוד בו היית – 'גדוד דרקון'. אתה גאה בי? קשה לי לפעמים, כשפתאום אני ניצבת בנעליים הגדולות שלך וחווה בדיוק את מה שאתה חווית. אני ישנה איפה שהיית ישן, אוכלת את אותו האוכל, חיה את אותה השגרה שהייתה לך והולכת יום יום בדרך בה הלכת. עם הזמן אני מבינה למה כל כך אהבת את מה שאתה עושה ותמיד נתת את כל כולך. אני מבינה עם אילו קשיים התמודדת, ואני לא יכולה להיות גאה בך יותר, אח שלי".

אחותו כתבה לזכרו שיר שהולחן וניתן להאזנה באתר "יוטיוב": "טורקיז כמו הצבע של האוקיינוס / אונייה באמצע הים / בן אדם משקיף על האופק / ורואה טורקיז. / הטורקיז עולה לו לראש / העיניים שלו משקיפות טורקיז / רואים את האופק הטורקיז הקדוש / דרך העין, משתקף לו המבט. / והצבע נתקע / עיניים טורקיז. / כמו הטורקיז שתהיה לי על הכתף / אותה טורקיז שישבה לך על הכתף".

לזכר לי, מדי יום שישי בני המשפחה מביאים אוכל ביתי מתאים לחיילים טבעוניים שנשארים בסוף השבוע במחנה "שבטה", שבו שירת.

מקבץ סרטוני וידאו ותצלומים ממהלך חייו של לי הועלו באתר "יוטיוב", וסרטון נוסף הועלה באתר זה ובו תמונותיו על רקע מנגינה שהלחין וניגן לזכרו שמעון זמיר.

בבית הספר התיכון החקלאי "פרדס חנה" שבו למד לי נקרא בניין המחשבים על שמו, והתקיימו לזכרו שיעורים על תרומת איברים ועל ערכי הנתינה, ההקרבה והערבות ההדדית. ביוזמת ההורים, ובהמשך בתרומת החברה בה עובד האב, מוענקת מדי שנה מלגה על שמו לתלמיד הנדסת תוכנה מצטיין.

לי מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל התותחנים הניצב בזיכרון יעקב.