בנם של אוריט רבקה ודוד. נולד ביום כ"ד בתשרי תשנ"ט (14.10.1998) בבאר שבע. אח צעיר לשגית, מתן, נתנאל ואביאל.

ליאב גדל והתחנך בבאר שבע. למד בבית הספר היסודי "מענית" בעיר, וכבר מכיתה א' הפגין יכולת הובלה ומנהיגות. מכיתה ז' למד בתיכון "מקיף א'", וגם שם הצטיין בלימודיו ובלט לטובה. אורנה המחנכת שלו תיארה אותו: "בעל לב נדיב ונדיר לגמרי, חבר נאמן ... מבריק, חכם, חד ושנון".

במסגרת הפּוֹפֵּרָה (פופ-אופרה) המסורתית של מרכז הצעירים בבאר שבע בשיתוף בית ספרו, השתתף במחזות הזמר "תרנגול כפרות" ו"מיקה שלי", ובשניהם שיחק בתפקיד מרכזי. לכל חזרה הגיע במאור פנים ובלי תלונות, יצר אווירה נעימה ועבד בחריצות ובחיוביות.

לאחר שסיים את התיכון ועד גיוסו עבד בבית הקפה "ביגה" בבאר שבע. על באי המקום עשה רושם טוב – תמיד חייך, עזר ופרגן.

כעבור כמה חודשים התגייס לצה"ל ושובץ בפלוגת חיל ההנדסה (פלחה"ן) של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים. כלוחם הפגין אומץ לב, מסירות יוצאת דופן ונאמנות לחבריו לנשק מתוך תחושת שליחות להגן על משפחתו ועל המדינה. מעולם לא התלונן על קשיי השירות.

לאחר שהשתחרר מצה"ל נסע לטיול ממושך בדרום אמריקה.

עוד בתקופת שירותו הצבאי הכיר את הדר, והם היו לבני זוג. היא נעשתה בת בית אצל משפחתו. בחלוף השנים, כשהקשר התחזק, עברו השניים לגור יחד בשכונת הסטודנטים בבאר שבע וחלמו להקים יחד משפחה גדולה. אהבתם הייתה עזה, והם הרגישו שהם משלימים זה את זה. אוכל טוב ובישול היו תחום אהוב על שניהם, והם נהנו לבלות יחד במטבח – שם הוא בישל והיא הכינה את הקינוחים.

בגיל עשרים ושלוש החל ליאב את לימודיו לקראת תואר ראשון בהנדסת בניין במכללה להנדסה על שם סמי שמעון בבאר שבע. לצורך קבלת מלגת לימודים הצטרף בסתיו 2022 לתוכנית "פר"ח" (פרויקט חונכות, תוכנית לאומית להשפעה חינוכית) וחנך נער שנזקק למעין אח גדול. ליאב ידע להקשיב לו ולהכיל, הציב גבולות ברגישות, העצים וקידם את הנער והיה בן בית אצלו. בין השניים נוצר קשר חזק שהמשיך גם מעבר לתקופת החונכות.

בסתיו 2023 עמד להתחיל את שנתו השלישית בלימודים.

בד בבד עם לימודיו עבד כמאבטח באזור התעשייה רמת בקע שבנגב, בחטיבת "יבשה ותעש" של חברת "אלביט מערכות". מאחר שבלט באחריות, בניהול ובהתנהלות עם בני אדם, נשלח לקורס אחראי משמרת. את הקורס סיים בקיץ 2023 ואחריו החל לעבוד בתפקיד זה. דור מנהלו תיאר אותו כאסרטיבי, כן וישר, ומביע את עמדתו גם כשזה כואב, אך מבטא זאת בדרך נעימה. "איש מעורב, מומחה בפיוסים ובחיבורים, התנדב והשרה אווירה כֵּיפית", הוסיף. הוא למד לעומק את כל היבטי התפקיד.

קשר טוב שרר בינו ובין הוריו. מדי יום שישי סייר עם אימו בשוק העירוני, ויחד קנו פחזניות ממאפייה מקומית. בצוהרי שישי או בשבת בבוקר ישב עם אביו לכוס קפה ופחזנית. גם עם אֶחיו ועם אחייניו שמר על קשר קרוב, תמיד דאג לשלומם של כל בני המשפחה ולמעשה היה הדבק שחיבר את המשפחה.

תשוקה מיוחדת הייתה לו לאפייה ולבישול, ובמיוחד אפיית פיצות בטַאבון והכנת פסטה. הוא קיבל רעיונות מערוץ האוכל בטלוויזיה וערך ניסויים בבישול. בשווקים ובאירועים מקומיים מכר פיצה עם אחיו אביאל, וכן נהג לפנק את המשפחה ואת החברים במאפים ובמיני מאכלים שהכין, בבשר שצלה על מנגל ובקוקטיילים מיוחדים שרקח. בכל הזדמנות טעם אוכל חדש ובלתי מוכר, ובמיוחד עשה זאת בטיולים בארץ ובחו"ל עם פירות ומאכלים מקומיים. תמיד שב מטיולים עם מתכון חדש. על כישרונו הקולינרי נכתב: "אהבתו של ליאב לבישול הייתה השתקפות של אישיותו התוססת. באמצעות ידיו המיומנות ומוחו היצירתי הוא הפך מרכיבים פשוטים ליצירות מופת קולינריות. אלה הביאו שמחה לאינספור אנשים והותירו חותם על בלוטות הטעם".

תחום עניין נוסף שלו היה גידול עצי פרי ותבלינים. התמסרותו לטיפוח הצמחים שיקפה את גישתו האוהבת והמחבקת כלפי כל אדם שנקרה בדרכו ועדות לאמונתו במעגל החיים וביפי הטבע. "ליאב היה מפיח חיים בכל צמח, פרי או ירק שהיה נוגע בו", סיפר אחיו נתנאל.

ליאב, משפחתי וחברותי, עליז ומצחיק, אוהב הבריות ונעים הליכות, דאג להפיץ שמחה ואהבה ועשה הכול עם חיוך מנחם, מרגיע ונוסך ביטחון. בורך בחוש הומור מפותח ובשמחת חיים, ומכל סיטואציה ניסה למצות את המיטב וראה את הצד החיובי שבה. ברוחב לב עזר בכל הזדמנות למי שהזדקק, הגן על החלש והפגין אכפתיות ורגישות לזולת. חשוב היה לו להתייחס לכל אחד ולתת את מלוא תשומת הלב למי שמדבר עימו.

אדם בונה, יוצר וחדור מטרה, חתר למצוינות ונתן את כל כולו בכל תחום בחייו – במטבח, בגינה, בצבא, בלימודים ובעבודה. זאת עשה באמצעות רוח איתנה, נחישות, השקעה בלתי נלאית ומוטיבציה גבוהה. גם את סובביו, שראו בו מקור השראה, דרבן להשקיע ולהתקדם. תמיד בדק איפה אפשר לשנות ולשפר, מעולם לא ויתר על עקרונותיו, הובל על ידי ערכים ודבק בחלומותיו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ביום זה נקרא ליאב למילואים והתגייס לפלוגת חיל הנדסה (פלחה"ן) בגדוד 6623 בעוצבת "חוד החנית" של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים.

אחרי לחימה באזור עוטף עזה נכנסה היחידה לרצועה משהחל התמרון הקרקעי. כדי שלא להדאיג את משפחתו, לא סיפר שלחם ממש בחוד החנית ושביצע משימות קריטיות, אלא שלח תמונות מרגיעות של שפע של אוכל ושל חיילים בתום משימה שעברה בהצלחה. גם את חבריו הרגיע באומרו שרוב הזמן הוא באימונים.

בת זוגו הדר ביקרה אותו בכל הזדמנות והביאה לו כיבוד מפנק, ואף הספיקה לבקרו ביקור קצר לפני כניסתו לרצועת עזה בחודש דצמבר.

ביום 8.12.2023, נר ראשון של חנוכה, השתתף בפעילות מבצעית בעיר חאן יונס שבדרום רצועת עזה. אש נפתחה לעבר הכוח, והתפתח קרב מול המחבלים. ליאב נפגע מפיצוץ RPG ולאחר זמן קצר מת מפצעיו. לוחם נוסף שהיה לצידו נהרג, שני הנופלים עצרו את המחבלים והצילו את חבריהם לפלוגה.

רב-סמל ליאב אטיה נפל בקרב ביום כ"ה בכסלו תשפ"ד (8.12.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועל לדרגת רב-סמל ראשון.

ספדה אימו: "אנחנו לא תופסים את גודל האסון. חסרי נשימה, חסרי יכולת להבין שלא נוכל עוד לחבק אותך. מקווים כי לא נהרגת לשווא, אלא למען היכולת שלנו להתקיים בארץ הזאת, כדי שנוכל אנחנו וילדינו להמשיך לחיות כאן. בטוחה שאתה מתבונן עלינו מלמעלה ... ליאב, היום אני מצדיעה לך. אני מצדיעה לך על זה שאתה משאיר אותנו פה, ונהרגת למען כולנו. אנחנו גאים בך".

ספדה בת זוגו הדר: "במקום לשמוח שאתה פותח את כל ההודעות שלי כשאתה חוזר, הן לנצח יישארו כמו שהן, בלי שתגיד לי שאני משוגעת שכותבת לך מלא הודעות ואתה בכלל בעזה ... אתה שלי, אהובי, גם עכשיו וגם לפני וגם לנצח. אתה הכי שלי בעולם. ראיתי לך בעיניים את העצב על מה שקורה במדינה שאתה כל כך אוהב ונאמן לה. יש לך ניצוץ בעיניים שאי אפשר לכבות, אהבה אמיתית והבנה בחשיבות השמירה על המדינה ... היית מאוד אוהב עד הרגע האחרון, ואני מקווה שזה שמר עליך. שולחת אותך לשמיים עם חיבוק אחרון ומוחץ, מקווה שינחם אותך שם. יש לי חור בלב בצורה שלך, ואין שום דבר שיצליח לסגור אותו".

על מצבתו חקקו אוהביו משפט שנהג לומר ואפיין אותו: "תחלום, תאמין ותטעם מהכול. לזכור תמיד חיוך גדול".

ספר תורה נכתב לעילוי נשמת ליאב, ואירוע הכנסת הספר לבית כנסת צוין בטקס מרגש. תושבי שכונת כלניות בבאר שבע, שבה התגורר, יזמו הקמת בית כנסת להנצחתו.

באוגוסט 2024 התקיים לזכרו אירוע האקתון שכותרתו "מהנדסים ורעידות אדמה" במכללה על שם סמי שמעון שבה למד.

בבר "גיזה" שבו הרבה לבלות עם בת זוגו הוכנסה לתפריט מנת פיצה פולנטה שליאב המציא את אופן הכנתה.

סדרת יינות הושקה לזכרו. על התווית הודפסו דיוקנאות שלו, ומשפטים שנהג לומר, בהם: "תחשוב על המטרה שלך, לאן אתה רוצה להגיע". מוקירי זכרו הוציאו מדבקות, באחת מהן תמונתו לובש סינר, מאחוריו קופסאות שימורי טונה וציטוט משעשע שלו: "בשביל טונה מעושנת מושלמת צריך רק ארבע חתיכות נייר טואלט. מתכון בדוק".

המאמר "אל תפסיקו לרגע את עוצמות החיים: מודלים להתמודדות עם השכול" מאת ד"ר אורן כהן זדה שפורסם בכתב העת "סטטוס" הוקדש לזכרו של ליאב.

במשרדי חברת "אלביט מערכות" ברמת בקע נחנכה פינת הנצחה לזכרו, ותמונתו הוצבה בעמדת הבידוק הביטחוני שבה עבד.

סרטון עם תמונות מחייו הועלה לאתר "יוטיוב" תחת הכותרת "מצגת לזכרו של ליאב אטיה ז"ל", ודפי אינטרנט הועלו לזכרו באתר תוכנית "פר"ח" ובאתר חברת "אלביט מערכות".

ליאב מונצח בעמוד אינסטגרם - remember_liav.