בנם הבכור של אולגה ולאוניד. נולד ביום כ"ד בטבת תשנ"ח (22.1.1998) במצפה רמון. אח של אלינור ויסמין.

ליאון גדל במצפה רמון וכשהיה בן חמש עברה המשפחה לגור בבאר שבע, שם התחנך. למד ביסודי בבית הספר הפרטי-דתי "שובו", המשיך ללימודי חטיבה ב"מקיף ו'" ובכיתה ט' השתלב בלימודים ב"מכללה הטכנולוגית של חיל האוויר" (טכני) בעיר במגמות אלקטרוניקה ופיזיקה. תלמיד חרוץ וחכם שהלימודים קלים לו. לאורך כל שנות לימודיו למד בכיתות המצטיינים, ציוניו גבוהים והוא חדור מוטיבציה להצליח ולהתמיד בהישגיו. הפגין עניין רב בתחומי הכלכלה והפוליטיקה וכתב מאמרים במגוון נושאים.

שובב ומלא שמחת חיים, מוקף חברים ואהוד. נהג לשחק עם חבריו לשכונה במשך שעות ארוכות. התמיד שנים רבות באימוני קראטה והגיע לחגורה כחולה.

באישיותו היה צנוע וטוב לב, ראה חשיבות גדולה במתן עזרה לזולת ושם את רווחת סובביו בראש מעייניו, לעיתים גם על חשבונו האישי. שימש אוזן קשבת ומקור לעצה ולעידוד לחבריו.

אהבתו הגדולה הייתה לטבע ולטיולים באומרו כי "את ארץ ישראל ויופיה צריך להכיר דרך הרגליים". נהנה לטייל עם חבריו בהליכה רגלית במסלולי שביל ישראל ולצאת לטיולי שטח, מתמוגג מהנופים הקסומים ומפינות החמד שבדרך.

חלק קשר קרוב עם בני משפחתו, ראה באביו ששירת בצבא קבע מודל לחיקוי וציפה לגיוסו שלו. סיפרה אימו: "בכל פורים התחפש לשוטר או חייל. תמיד אמר שהוא רוצה להיות בדרגה אחת מעל אביו". בשבתות בהן נשאר האב בבסיס כקצין תורן נהג לבקרו ולהעביר בחברתו שעות רבות.

במסגרת פרויקט מחויבות אישית בבית הספר לקח ליאון חלק בפעילות עמותת "אחריי!" שמטרתה לטפח מנהיגות צעירה ולפתח מעורבות חברתית. לימים, ברישומים שערך על קורות חייו, הקדיש פרק שלם להתנדבותו בעמותה וכך בלשונו: "אעצור לרגע את הכתיבה כדי לציין מקום שמהווה חלק מאוד חשוב בנפש שלי והמקום הזה נקרא 'אחריי!'. עמותה מדהימה שמכינה אנשים לצבא בהובלה של מדריכים תותחים שמשקיעים מזמנם למען הנוער, בהתנדבות מלאה במקביל ללימודים אקדמיים קשים... היו לי חמישה מדריכים מדהימים, כל אחד מיחידה שונה, שלימדו אותי המון והאמינו בי. אנשים שעליהם נאמר מלח הארץ, אנשים שגאים בתרומה שלהם למדינה, שאכפת להם מהסביבה שלהם... הם ימשיכו ללוות אותי כל חיי, בכל פעולה שאעשה ובכל מקום שאהיה בו".

שאפתן ונחוש לשרת שירות צבאי משמעותי ביקש להתקבל לקורס טיס, בהמשך יצא במסגרת הגדנ"ע (גדודי נוער עברי) לקורס צלילה מטעם שייטת 13 וסיימו בהצלחה. אחר כך החליט לוותר על כיוונים אלה ופעל בכל כוחו לשיבוצו ביחידה קרבית, על אף היותו בוגר בית הספר הטכני של חיל האוויר.

עם גיוסו לצה"ל שובץ לשמחתו הרבה לשירות כלוחם בחטיבת "גבעתי". עבר טירונות, הצטיין בהכנה לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) וסיים בהצלחה את הקורס. ביצע תפקידו בצורה מיטבית, תמיד בנחישות ומתוך חתירה להצלחה, יצר קשרים חברתיים טובים. בהמשך, יצא לקורס קצינים ואחרי השלב הראשון שב לגדוד "שקד" של החטיבה כסמל מחלקה.

במחלקה בלט ביכולותיו ובכישוריו, ועד מהרה היה ליועצו הקרוב של מפקדו. הוערך מאוד בקרב מפקדיו ופקודיו, סיפר אחד מחייליו: "ליאון היה בן אדם עם לב ענק, ידע להקשיב ולתת תמיכה, תמיד עם חיוך על הפנים. מאותם אנשים נדירים שדאגו יותר לסביבה מאשר לעצמם". חבר אחר תיאר אותו – "אישיות של מנהיג, שכל של דוקטור, לב של מלאך".

חדור מטרה, פרפקציוניסט ואמין, האמירה שאפיינה אותו לאורך כל הדרך הייתה – "אין דבר כזה קשה, הכול אפשרי". בני משפחתו סיפרו בחיוך כי אהב לעשות שפצורים (עריכת שיפורים ושיפוצים) בציוד הצבאי שלו ושל חבריו ונהג להסתובב דרך קבע עם ערכת תפירה בתיק, וציינו כי כל החולצות שלו היו סגולות - עדות לאהבתו הגדולה לחטיבה ולצבע הכומתה הסגול המשויך לה.

נתינה לזולת היוותה נר לרגליו וגם במהלך שירותו הצבאי הקפיד לראות את האחר. כך, בשובו מהבסיס באם נתקל בחסרי בית נהג לקנות להם אוכל, תרם אלפי שקלים ל"אגודה למען החייל" ושילם מכספו חוב לחברת חשמל עבור חבר שחווה קשיים כלכליים. על החשיבות שראה במתן עזרה לזולת כתב: "תהיו רגישים יותר לסביבה שלכם, תהיו חיוביים וחברותיים יותר, תהיו פחות אגואיסטים ותעזרו לאנשים שצריכים עזרה. נתתם לי תקווה שאולי החברה שלנו תהפוך למקום טוב יותר בעתיד. האנושיות מנקודת המבט שלי כן מתקדמת לשם אבל המגמה יכולה להתהפך גם לכיוון הנגדי ובשביל למנוע את זה צריך אנשים טובים וערכיים".

לאחר שחרורו משירות סדיר, המשיך בשירות מילואים פעיל ושימש כמפקד חפ"ק (חדר פיקודי קדמי) של מפקד הגדוד.

עם שחרורו מצה"ל שב לבית המשפחה בירוחם ועבד כמאבטח בחברת "רפאל – מערכות לחימה מתקדמות בע"מ" חסך כסף לטיול הגדול באירופה. הוא נהנה עד מאוד מהמסע אליו יצא ואולם בשל התפרצות נגיף הקורונה וההגבלות שהביאה עמה המגפה נאלץ לקטוע את טיולו ולשוב ארצה.

בחושבו על עתידו המקצועי החל לימודי ניהול וכלכלה ב"אוניברסיטה הפתוחה". נוכח רצונו לעסוק בעבודה בתחום הביטחוני החליט להתגייס למשטרת ישראל. הגיש מועמדות ליחידת היס"מ (יחידת סיור מיוחדת) במחוז ירושלים ולאחר שצלח את שלבי המיון, התגייס ביום 18.4.2021 למשטרה והחל קורס במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש. היה חד ומהיר תפיסה, נחל הצלחה רבה בלימודים וסייע לחבריו בהבנת החומר הנלמד. סיפרו חבריו: "תמיד היה לו פנקס קטן בכיס, הוא היה מצליח משלוש מילים שהיה כותב לסכם את כל השיעור". בשאיפתו לשפר ולהקל על חבריו את הלימודים הכין מצגת שזכתה לשבחים רבים וכללה את כל חומר הנלמד ואף תכנן אפליקציה ככלי עזר לחניכים בקורס.

בסיום הקורס כתבו לו חבריו: "ליאון אתה בן אדם מטורף עם רצון ומטרות ואין דבר שיעמוד בפניך. תמשיך להציב מטרות ולהגשים יעדים"; אחר כתב – "אני שמח שהכרתי אותך, בן אדם ערכי ואהוב שהחיוך תמיד מרוח על פניו. עוזר באהבה, לא מצפה לתמורה ורק הלב מדבר. תישאר כמו שאתה ורק תצליח".

בתום הקורס שירת במספר תפקידים, בעיקר הוצב בהר הבית בירושלים. נהנה מתפקידו, חש שליחות ופעל מתוך מסירות ובמקצועיות רבה, גאה בלובשו את המדים. "הוא אהב את העובדה שברגע שלובשים מדים כולם שווים" סיפרו הוריו, "היו לו חברים מפלגים מגוונים באוכלוסייה".

הקפיד על פעילות גופנית יומית, בדרך כלל רץ עשרה קילומטרים ביום, וחשוב היה לו להיות בכושר. שמר על קשר טוב עם חבריו מתחנות חייו השונות.

רב-סמל ראשון ליאון ליופטמן נפל בעת שירותו ביום כ"ג בתמוז תשפ"א (3.7.2021). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בירוחם. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

ספד לו חברו ליחידה: "ליאון היקר, השארת את כולנו כואבים ודואבים. אנו שומעים המון סיפורים עליך ועל מי שהיית מגיל צעיר, אהבת להצטרף לאביך לצבא, נהנית לנסוע עם קסדה על הרכבים הצבאיים. ילד סקרן שאהב ללמוד ולחקור כל דבר. הספקת כל כך הרבה, היו לך הרבה חלומות שלצערנו כבר לא תשיג...

בתקופתך הקצרה במכללה לשוטרים הצלחת לצבור חברים רבים, תמכת ועזרת לחניכים מתקשים, היית דומיננטי וחסרונך מורגש היטב. השקעת שעות רבות בזמנך החופשי וזאת על מנת לסייע לחבריך. התאפיינת ביכולת אדירה לתרום ולתת. חבריך ומפקדיך מספרים איך התנדבת להחליף חניכים בתגבורים וויתרת על עצמך למען אחרים. בטקס ההסמכה התרגשת ועמדת זקוף וגאה כאשר אתה לבוש מדי שוטר, ונוכחתי לדעת שמאחוריך עומדת משפחה ערכית וציונית שמגדלת את ילדיה על ערכי הנתינה ואהבת הארץ... אין מילים לתאר את הצער והיגון בו אנו שרויים. תנוח על משכבך בשלום".

להנצחת זכרו הקימו בני משפחתו בשיתוף כמה מחבריו ליחידה מיזם בשם "ממשיכים את החיוך" לאיסוף צעצועים וחלוקתם במחלקות הילדים במספר בתי חולים ברחבי הארץ. במיזם לוקחים חלק סטודנטים מהאוניברסיטה הפתוחה בה למד ליאון, עובדי "שירותי בריאות כללית" שם עובדת אימו ושוטרים המסיימים את קורסי ההכשרה במכללה לשוטרים.

הוריו החליטו להתנדב במשטרה, כמחווה לפועלו וכהמשך לדרכו.

ליאון מונצח בפינת זיכרון ביס"מ ירושלים, באתר האינטרנט של המשטרה ובאתר ההנצחה במכללת השוטרים בבית שמש. כן הוא מונצח בפינת ההנצחה, באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק של "המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר" בה למד.