בן לינה ויעקב (ז'ק), נולד ביום י"ז בחשוון תר"ץ (20.11.1929) בעיר ננסי שבצרפת ולמד שם בבית-ספר תיכון. גדל בסביבה נוכרית וכמעט ולא הכיר את חיי היהודים, אך המלחמה והגזירות שהוטלו על היהודים לאחר כיבוש צרפת על-ידי הגרמנים, הזכירוהו את יהדותו, ובייחוד משנלקחו הוריו למחנה-ריכוז. אחיו, שקדם לו בעלייה לארץ והיה חייל, כתב לו על המערכה לעצמאות ישראל ועל הסכנה הנשקפת ליישוב העומד על נפשו. ליאון הלך בעקבותיו. הוא התגייס בפריז, התאמן במחנה-עלייה בצרפת ועלה ארצה באונייה איטלקית בזמן ההפוגה הראשונה. "המלחמה תהיה קשה ואכזרית, רבים יפלו ולא יזכו לראות בניצחון, ועל-כן באתי" - כך הגדיר ליאון את המניעים שגרמו לעלייתו. מיד עם בואו הצטרף לחטיבת "עציוני" (חטיבת ירושלים), עוד לפני שהספיק להכיר את הארץ, אך מה שראה - די היה בו לנסוך בלבו גאווה על יצירת בני עמו. בליל 19-20 באוקטבור נערך מבצע "יקב", שבמסגרתו התכוונה חטיבת "עציוני" לכבוש משלטים באזור מיס קרי, את הכפר וולג'ה ומשלטים החולשים על בית ג'לה שמדרום לירושלים. ליאון נפל בקרב על המשלטים ליד וולג'ה ביום י"ז בתשרי תש"ט (20.10.1948). כמקלען, עלה עם חולייתו, על משלט מול האויב ופתח באש. כשנתגלה על-ידי אנשי האויב - נורה במצחו ונהרג. נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.