בתם של רחל ואופיר. נולדה ביום כ' בתמוז תשס"ד (9.7.2004) בבאר שבע. ילדה שנייה במשפחה של ארבעה ילדים, אחות אהובה לעדן, גלעד ועמרי.

ליאור גדלה והתחנכה בדימונה. כבר בילדותה בלטה בטוב לבה, ברגישות מופלאה ובחיוך כובש. ערכים של נתינה ואהבת אדם היו נר לרגליה. סיפרה אחותה עדן: "היא העלתה חיוך גם כשהיה קשה והדביקה אותי באופטימיות ובשמחת החיים שלה. תמיד תמכה בי ומעולם לא שפטה. היא ראתה בכל דבר את הטוב, ולצידה החיים היו יפים יותר".

ליאור למדה בבית הספר היסודי "יצחק שדה", בחטיבת הביניים "דרכא ליהמן" ובתיכון "דרכא זינמן" בדימונה, שם הצטיינה בלימודיה במגמת כימיה וביולוגיה. חלומה הגדול היה להיות רופאה מנתחת. היא פעלה בנחישות להגשמתו, כבר מגיל ארבע-עשרה התנדבה במשך חמש שנים במד"א, שם זכתה להציל חיים ולהכשיר מתנדבים. חברתה טליה סיפרה: "ליאור הייתה מתנדבת מדהימה עם לב ענק. תמיד שאפה ללמוד יותר כדי להיות הכי מקצועית שאפשר, עזרה לכולם ודאגה למטופלים כאילו היו בני משפחתה".

ליאור הייתה חברה נאמנה ואור גדול לסובבים אותה, כפי שהעידו חבריה: תמיד הגיעה ראשונה לעזור, ידעה לומר את המילים הנכונות בזמן הנכון, ואהבה לבלות עם משפחתה וחבריה בים, בטיולים בארץ ובחו"ל, בסרטים ובמסעדות. הייתה בשלנית ואופה מוכשרת, שהפליאה במיוחד בהכנת המאכל האהוב עליה, פסטה ברוטב רוזה. לצד זאת אהבה את תחום הטיפוח והאיפור, ונהנתה לאפר ולסרק את חברותיה ואת בנות משפחתה, כשהיא חולמת לפתוח עסק משלה בתחום היופי.

ביום 27.12.2022 התגייסה ליאור לצה"ל ועברה טירונות בפיקוד העורף ברמלה. היא הוכשרה כסמלת מבצעים ושירתה בבסיס אורים הסמוך לאופקים. מפקדיה וחבריה סיפרו שמהרגע שהגיעה לחמ"ל, הביאה עמה אור עצום, מקצועיות, מסירות יוצאת דופן ואהבה לחבריה לשירות. גם בזמן שירותה המשיכה בהתנדבות במד"א.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת זו, ליאור סבלה מזיהום בעין ולכן קיבלה "גימלים" והייתה רשאית לשהות בביתה. למרות זאת, החליטה שלא להשאיר את חברותיה להתמודד עם משמרות ארוכות יותר וחזרה לבסיס כדי לתמוך ולחלוק את העומס עמן. סיפרה אימה: "היא אמרה 'איך אעזוב את החברות שלי לבד ואתן להן לעשות משמרות יותר ארוכות כי אני לא נמצאת?' אז היא חזרה לבסיס".

בשעה שש וחצי בבוקר, עם תחילת מתקפת הטילים והאזעקות, התעוררה ליאור ורצה מיד לחמ"ל להעביר דיווחים על המצב. כאשר התברר שהגזרה מתחממת ושהחיילות צפויות לעבור משמרת ארוכה, התנדבה ליאור לסייע לחברתה להביא ציוד מהמגורים לחמ"ל. בדרכן למגורים נשמעה אזעקה נוספת והשתיים נכנסו למיגונית הקרובה. כשהבינו שהבסיס מותקף על ידי מחבלים, החליטו לרוץ לחמ"ל שנחשב למקום מוגן יותר. כשרצו לחמ"ל נודע לליאור על חייל שנמצא לבדו במיגונית אחרת ופחד לרוץ לבדו. היא התנדבה לרוץ אליו ולסייע לו. בדרכה אליו, במרחק קצר מהמקום שבו שהה, נורתה ליאור על ידי המחבלים ונפלה בקרב.

באותה שבת הוריה של ליאור היו בחו"ל. כשהתבררה להם תמונת המצב בישראל הם התקשרו לליאור וביקשו ממנה שתשמור על עצמה ושתעדכן אותם במצבה. בשעה 06:58 ליאור שלחה להם הודעה קולית אחרונה ומאז נותק איתה הקשר.

טוראי ליאור לוי נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד 7.10.2023)). בת תשע-עשרה בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותירה אחריה הורים, אחות ושני אחים.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי.

ספדו לה הוריה: "ליאורי יקרה ואהובה שלנו, אין לנו מילים ואנחנו עדיין לא מעכלים את הבשורה המרה... אנחנו לא יודעים איך אפשר להמשיך מכאן בלעדייך ובלי האור שהפצת סביבך ובתוך הבית והמשפחה. מי יצחיק אותנו? מי ישעשע אותנו בסיפורים מהיומיום?... כל כך הרבה חלומות היו לך, והגדול שבהם היה להיות רופאה מנתחת... כמה גדולה הייתה שמחת החיים שלך. איך הכול נגדע ברגע. בחייך הקצרים התנהלת בכאן ועכשיו. עכשיו אנחנו מבינים שטוב שכך, ניצלת את חייך באופן הטוב והנכון ביותר עבורך. נוחי על משכבך אהובה שלנו... מקווים שהיינו הורים טובים עבורך ומצטערים שלא הספקנו לחוות אותך יותר".

ספדה לה אחותה עדן: "אחותי הקטנה ליאור שלי, את באמת היית האור שלי, המתנה שאימא, אבא ואבא שבשמיים הביאו לי בגיל ארבע... איך הלכת לנו ככה... לא מדמיינת את החיים שלי בלעדייך. לא תוכלי לייעץ לי יותר... היו לך כל כך הרבה חלומות להגשים. רצית לסיים את השירות הצבאי, לטייל, ללמוד רפואה, להיות מנתחת. איך הכול נגדע ביום אחד ארור... תודה על תשע-עשרה שנים שבהן מילאת את חיי באור ובאהבה. תודה על שהיית חברת הנפש שלי, שתמיד ידעת לומר את המילים הנכונות. תודה על כל הרגעים שלנו יחד, גם על הריבים, גם על הרגעים שבהם לא הסכמנו על הכול. חיית כאילו אין מחר, כאילו הרגשת שאין טעם לחסוך ולדחות תוכניות... מצטערת שלא תספיקי לחוות עוד, אבל אני מבטיחה לך שאמשיך לעשות את כל מה שאהבת ואנציח אותך לעד".

ספד לה אחיה גלעד: "ליאור אחותי היקרה והאהובה, היית האחות הכי טובה שיכולתי לבקש אי פעם. היית מלאה בשמחת חיים, תמיד צחקת והצחקת אותי. רצית שיהיה לי רק טוב ושאצליח בחיים... גם בעוד שנים רבות לא אשכח אותך מרוב שהיית לי דמות משמעותית ומשפיעה בחיי. גם כשרבנו ולא ביקשנו סליחה אחד מהשנייה, ידענו שתמיד נסלח אחד לשנייה... בכל פעם שהתייעצתי איתך ידעתי שמה שאת מייעצת לי זה הדבר הנכון, בגלל שהיית חכמה. תודה שהקרבת את חייך בשבילנו ובשביל מדינתנו. תודה שהיית גיבורת מלחמה. יהי זכרך ברוך אחותי האהובה".

מנכ"ל מד"א אלי בין ספד לה: "מד"א כואב את לכתה של ליאור שנפלה בקרב בעוטף עזה. ליאור הייתה מתנדבת מסורה שתרמה רבות להצלת חיים. מגן דוד אדום מוקיר את דרכה ומחזק את משפחתה".

כתב ראש עיריית דימונה: "רב"ט ליאור לוי נרצחה במתקפת הטרור הארורה על בסיס אורים שבו שירתה על ידי בני עוולה. משפחתה, חבריה ומכריה מעידים על נערה צנועה וערכית, אהובה על כולם. ליאור הייתה חדורת מטרה, בעלת שאיפות גבוהות, תלמידה מצטיינת. התנדבה במד"א במסגרת תוכנית המעורבות החברתית במהלך כל לימודיה בתיכון ואף המשיכה להתנדב במד"א במהלך שירותה הצבאי... העיר דימונה כולה כואבת ושותפה בצער המשפחה".

את יום הולדתה העשרים, הראשון לאחר נפילתה, ציינו משפחתה וחבריה ליד קברה. באירוע הושרו שירים לזכרה, נישאו דברים והופרחו בלונים. הוריה אמרו: "כמה חיכית ליום הולדתך העשרים, יום שבו היית הופכת את הבית לחגיגה אחת גדולה... הזיכרונות שלנו ממך מלאים באהבה, בצחוק, בהערכה, במסירות ובנתינה מעוררת השראה, בהמון רגעים יפים ובלתי נשכחים... הם האוצר היקר ביותר שלנו. נזכור תמיד את צחוקך, את חיבוקך החם ואת האהבה הגדולה שפיזרת סביב בלי סוף... אהבתנו אלייך היא נצחית ותמיד תהיה חלק בלתי נפרד מאיתנו".

במהלך השנה הראשונה מאז נפילתה, משפחתה ארגנה אירועים שונים לעילוי נשמתה: ערב לזכרה בהיכל התרבות בדימונה; חלוקת מארזי פירות וממתקים במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר; בחג החנוכה חילקו סופגניות ומארזי נרות בבתי החולים "איכילוב" ו"סורוקה"; בחג הפורים חילקו יחד עם תלמידים מבתי ספר בדימונה משלוחי מנות וערכות עזרה ראשונה; ובחג הפסח חילקו הגדות.

הוקמו עמודי הנצחה לליאור באינסטגרם ובפייסבוק, ונכתב עליה השיר ״לא חושבת על מחר״ בביצועה של הזמרת יעל יגר, שכתבה אותו עם המוזיקאי תמיר חיטמן ועם עדן אחותה של ליאור. השיר זמין ברשתות החברתיות.

חדר המתנדבים בתחנת מד"א בדימונה הוקדש לזכרה וכך גם חדרי הלימוד של המתנדבים. כמו כן, צוות המתנדבים בתחנה נקרא מאז נפילתה "צוות ליאור". בנוסף, ארגון Samaritan's Purse תרם אמבולנס לזכרה והוא משרת את תחנת מד״א דימונה.

"ליאור הייתה ונותרה השראה לחיים מלאים בטוב, באומץ ובאהבת הזולת", כתבו בני משפחתה, "האור שלה ממשיך להאיר את דרכנו גם לאחר לכתה, והמורשת שהשאירה לנו, מורשת של טוב לב, נתינה, אומץ ואהבת הזולת, תלווה אותנו ותישאר בליבנו לעד.

אהבתנו לליאור היא נצחית, ליאור תמיד תישאר חלק בלתי נפרד מאיתנו".