בנם הבכור של יפית וירון. נולד ביום כ"ח באדר תשס"ד (21.3.2004) בהרצליה. אח לעמרי.

גדל בהרצליה ובה התחנך. למד בבית הספר היסודי "יוחנני", בחטיבת ביניים "רעות" ובבית הספר התיכון "היובל". סיים את לימודיו במגמת פיזיקה והנדסת תוכנה בכיתת נחשון – תוכנית המיועדת לתלמידים מחוננים ומצטיינים.

ליאור בלט באופטימיות שלו, בשלוות נפש ובחיוך שלא ירד מפניו. הערכים שעמדו לנגד עיניו היו עשיית הטוב ודבקות במשימה. כך כתב בסדנת ניהול זמן בכיתה י"ב: "הערכים שאני מונחה על ידם בחיים הם לא לעשות מעשים רעים לאדם שלא עשה רע, לעזור לאחרים שמגיעה להם העזרה, לקחת הכול בקלות כי הכול עובר בסוף וצריך להסתכל הלאה, לא לוותר, גם אם קשה, על משהו שאני רוצה לעשות".

ואכן, ליאור אהב לחוות את החיים במלואם וללמוד דברים חדשים. הוא ביצע כל משימה שהוטלה עליו בהצלחה רבה והצטיין בכל אשר עשה. נרתם תמיד לסייע לאחר, בשקט ובצניעות סחף אחריו אנשים רבים והיה אהוב על כל מי שהכיר אותו.

ליאור אהב הרבה דברים, לקרוא, לצייר, לשחק פלייסטיישן ובמיוחד אהב ספורט. התאמן מגיל צעיר במשך ארבע שנים בג'ודו, אך תמיד אהב כדורגל ובמשך כשלוש שנים שיחק כדורגל בקבוצת "הפועל הרצליה". בכיתה י"ב הצטרף לסניף הרצליה של תנועת הנוער "חמש אצבעות" – אימונים כהכנה לשירות קרבי בשילוב חינוך לערכים, עזרה לזולת ורכישת ביטחון עצמי.

ביום 15.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גבעתי", גדוד "צבר". ליאור היה לוחם מצטיין, מסור, מקצוען ומיומן ששאף כל הזמן להשתפר. הוא היה במחלקת "אלון", מחלקה אשר תפקידה היה קשור לנמ"ר - נגמ"ש מרכבה. התפקיד של ליאור היה המקלען של הנמ"ר (בשפת הלוחמים - "קטלן" הנמ"ר).

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת בבוקר ליאור היה בביתו וכאשר פרצה המלחמה שב לבסיס ברמת הגולן. למוחרת היום הגיע גדוד צבר מחטיבת גבעתי לדרום והשתתף במשימה של טיהור בתים בקיבוץ כפר עזה, אולם מחלקת האלון האחראית על הנמ"רים, אליה השתייך ליאור, נשארה ברמת הגולן להכין את הכלים לקראת המערכה והמלחמה אשר בפתח. במהלך השבועיים שלאחר מכן התאמן עם הגדוד לקראת התמרון הקרקעי ברצועת עזה. חבריו מספרים שבתום האימונים, כשהצוות פרש למנוחה, ליאור היה מסדר את שקי החול בעמדה, מתאמן על החלפת כדורים או מבקש לבצע עוד תרגול ירי.

בתחילת התמרון הקרקעי בתאריך 27 באוקטובר, הנמ"ר שבו היו ליאור וצוותו היה בין הכוחות הראשונים אשר נכנסו לרצועת עזה ללחימה מכיוון החוף.

ב-31 באוקטובר, לאחר מספר ימי לחימה בצפון הרצועה, השתתף בפעילות בעיירה ג'באליה. בבוקר יום זה, לאחר לילה של לחימה עזה, נפגע הנמ"ר שבו היה מטיל נ"ט. ליאור ועשרה מחבריו נהרגו מהפגיעה.

רב-טוראי ליאור סימינוביץ נפל בקרב ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספדה לו אימו: "ליאור שלי, אהוב יקר שלי, אהבת חיי, בני, בני בכורי, אני לא מאמינה שאתה לא איתנו. הלב שלי מסרב להאמין. לא, זה לא קורה לנו. זה לא אמיתי. זה לא יכול להיות, לא יכול להיות. יפה שלי, זה כל כך קשה לכתוב לך הספד. הלב שלי נקרע לרסיסים. לא מוכנה לדבר עליך ואליך בלשון עבר ... אין מילים לקושי העצום מאוד, הלוואי וזה היה רק פשוט חלום בלהות. אין אחד שלא אהב אותך ילד יפה שלי, הוקפת בהמון חברים וחברות, כולם ממש אהבו אותך ... אתה גיבור שלנו, הגיבור של כל עם ישראל. היית ותמיד תהיה הגאווה של כולנו. כל כך אוהבת אותך. כל כך מתגעגעת אליך ופשוט לא מאמינה".

ספד לו אביו : "ליאורי שלנו, הילד המקסים בעל החיוך התמידי, האלוף שלנו. חיוך תמידי נסוך על פניך. מגיל צעיר כולם היו חשובים בעיניך, היה חשוב לך לתת לכולם. ואתה תסתדר עם מה שיש. והעיקר, שכולם יהיו מאושרים יחייכו וייהנו... ואז הגיע השירות הצבאי. הגעת לגבעתי, ושוב – עם החיוך. אי אפשר לשכוח את החיוך כשיצאת מהחדר ואמרת לנו: 'קיבלתי זימון לגבעתי'. חיוך אשר לא ירד מפניך במשך שבועיים. אתה, אשר רצית שירות משמעותי בחי"ר, הגעת לשירות לגבעתי. האם יש קושי מסוים? שטויות, גם אם כן, הראית לכולם שזה לא נורא.

ואז החלה המלחמה. היה לך חשוב שלא נדאג. אני, ליאורי, אדאג לכם, אנחנו נשמור על כולם. כל פעם שהייתה אפשרות דיברת איתנו, אל תדאגו, דיברת עם סבתא, הכול בסדר. שלחת הודעות לעוד אנשים במשפחה, בלי לחץ. והיה לך חשוב להדגיש לכולם, חברים, אנחנו הצבא ואנו נטפל בזה. אני נמצא על המק"ח ברכב הראשון שנכנס, שומר עליכם. וכמובן, זה מה שעשית כל הדרך, עד שהסתיים עבורך הקרב. תודה אלוף שלי, תודה על 19 שנים של אושר שהענקת לנו. 19 שנים של נוכחות, שמחה ונתינה. שנים של אין סוף חיוכים, ככה תמיד נזכור אותך. 19 שנים שכל זיכרון ולו הקטן ביותר, הוא זיכרון ענק, עולם ומלואו. תודה ליאורי".

ספד לו אחיו: "ליאור אח שלי, אני גאה בך במסע הקשה שעברת, שתמיד היית חזק במיוחד בשבילנו. אני אתגעגע לחיוך שלך, לחוש ההומור שלך ולדיבורים שהיו לנו. אני אתגעגע לריבים שהיו לנו ושאתה תמיד ניצחת. אני מקווה שאתה מחכה לי שם למעלה. אוהב אותך".

יממה לאחר נפילת ליאור ערכה תנועת חמש אצבעות ריצה לזכרו בהשתתפות מאות חניכים וחברים.

בחודש מאי 2024 ניטע עץ לזכרו ביער בארי.

בחודש נובמבר 2024 קיימה עיריית הרצליה טקס הנצחה וקריאת גינה ציבורית על שמו של ליאור. באותו חודש נערך לזכרו טורניר כדורגל במגרשי הספורטק בהרצליה.

כתב ידו של ליאור מונצח על ידי מיזם "אות.חיים" – עיצוב גופנים על פי כתב ידם של הנופלים והנרצחים במלחמה.

היוצר יוסף גבאי כתב שיר לזכרו במסגרת פרויקט "לומדים אהבה" להנצחת הנופלים במלחמה. השיר, "רגיעה איתך", בביצועה של הזמרת גלי מסיקה ניתן להאזנה באתר "יוטיוב". בסוף השיר משולב קטע קריאה של אימו מתוך דברים שכתב ליאור בהיותו תלמיד תיכון.