בנם של אליסה ויורי. נולד ביום כ"א תשרי תשנ"ט (11.10.1998) בקריית מוצקין. אח של שירלי.
ליאור בוני גדל והתחנך בקריית מוצקין. את מכלול לימודי בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון "קריית החינוך אורט" עשה בעיר.
ילד שובב ואנרגטי, מלא שמחת חיים. נבון ופיקח, התפתחותו הייתה מהירה והוא עשה הכול מוקדם מכפי גילו. אהוד ומקובל היה בקרב חבריו, ליבו רחב וכל רצונו לסייע לסובביו בכל דבר ועניין.
כספורטאי עסק בענפי ספורט רבים ומגוונים: הצטיין בכדוריד, כדורסל, טניס וכדורגל, השתתף בתחרויות שונות וזכה במדליות רבות על הישגיו. "לנו, למשפחה הוא תמיד היווה מקור לגאווה" סיפרה אליסה אימו.
בשעות אחר הצהריים נהנה במיוחד לשחק כדורגל עם חבריו במגרש הסמוך לביתו, וכחובב טבע שמח לצאת לטיולים, הוקיר את תחושת החופש והמרחב.
באפריל 2017 התגייס לצה"ל ושובץ לחיל הים, לשירות במחלקת התובלה בבסיס בטירת כרמל. מלא קסם, יצר קשרים חברתיים בקלות עם חבריו ליחידה.
זמן קצר לאחר גיוסו התגלתה בגופו מחלה קשה והוא החל לעבור טיפולים למיגורה. התמודדותו עם מצבו הבריאותי הייתה מעוררת השראה, הפגין חוסן נפשי ופיזי ושמר על אופטימיות וחיוך.
אחרי שהוכר כנכה ושוחרר מצה"ל שב לביתו, והמשיך במאבקו במחלה. כתבה אימו: "בשנתיים של המחלה נלחמת כגיבור והמשכת להיות, למרות הקושי האדיר, אדם יצירתי, צבעוני עם שמחת חיים, חיוך רחב ורצון לעשות טוב לאחרים ובעיקר לנו, המשפחה. קראת לתקופה זו 'הצבא של ליאור' ואכן היית לוחם אמיתי בקרב על חייך, נלחמת עד נשימתך האחרונה".
ליאור בוני וייסביין נפטר ביום י' באב תשע"ט (11.8.2019). בן עשרים שנים וחצי בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין תל רגב. הותיר אחריו הורים ואחות.
ספדה לו אימו, אליסה: "ילד שלנו אהוב... עזבת את כולנו פיזית אך בלב ובנשמה אתה איתנו לתמיד. אנו גאים בך ובדרך שעשית בעשרים השנים שהיו לך לחיות ובמיוחד בשנתיים של המחלה שנלחמת כגיבור...
אחרים יגידו שאתה איננו בחיים כבר אך בשבילנו תמיד תישאר המנצח כי אתה איתנו לתמיד, ממשיך להיות ילד אהוב שלנו, מדריך רוחני ומדריך לחיים שמאיר לכולנו את האור כשמך – 'לי אור'...
לא ניתן לתאר במילים כמה קשה לשאת את האובדן שפקד את משפחתנו. מתגעגעים, אוהבים ומחבקים אותך חזק".
כתב האב יורי: "בני האהוב. החיוך המיוחד שלך חסר לי ובכל פעם אני נזכר בו מחדש, במשפטים המרגיעים שלך ובעידוד הבלתי פוסק. אתה בליבי תמיד".
אחותו שירלי כתבה: "אחי האהוב, אני מקווה שטוב לך למעלה ואתה גאה בנו. לא נשכח אותך לעולם, מתגעגעת בלי גבולות ואתה לנצח איתי. אוהבת אותך אח שלי".
כתב חבר: "אח יקר, לנצח אזכור אותך. גיבור היית וגיבור תישאר. מתגעגע אליך".
לעילוי נשמת ליאור רכשו חבריו ללימודים ספר הפטרות על שמו, וביום הולדתו העשרים ואחת הספר הוכנס לבית הכנסת "אהבת ישראל" בקריית מוצקין, עיר מגוריו, בערב חגיגי בהשתתפות בני משפחתו וחבריו.
חבריו הקרובים של ליאור בוני החליטו על קיום טורניר כדורגל להנצחתו. האירוע מתקיים מדי שנה, סמוך למועד האזכרה, בנוכחות בני משפחתו ומוקירי זכרו.