בנם הבכור של אפרת ויזהר. נולד ביום ח' בחשוון תשס"ה (23.10.2004) ברחובות. אח גדול לאורי, נועם ועדי.

ליאל גדל והתחנך ברחובות, למד בבית הספר היסודי התורני "נעם הצב"י" ובישיבה התיכונית "בני עקיבא – הדרום" בעיר.

ילד חכם, סקרן וחד מחשבה, אהוב מאוד על כל מכריו ובעל לב רחב ופתוח.

מינקות בלט בקצב התפתחותו המהיר. בגיל תשעה חודשים כבר התחיל לרוץ, ומאז היה בתנועה מתמדת, שהפכה לסימן ההיכר שלו. בני משפחתו סיפרו כי תמיד נהגו לחייך למשמע נקישות רגליו הקטנות על הרצפה, בעודו ממהר ממקום למקום, לא עוצר לרגע.

כילד, כבר היה בעל אישיות מגובשת ובהירות פנימית נדירה. היו לו דעות ורצונות ברורים והוא לא היסס להביע אותם בכנות ובישירות, אך תמיד הקפיד לעשות זאת ברגישות רבה לסובביו. הייתה לו יכולת טבעית לראות לעומק נפשו של האחר, לקרב לבבות, לשים לב לחלש ולמי שעומד בצד, ולצרף אותם בעדינות למעגל חבריו.

מגיל צעיר, בלט גם בחוש אסתטי מפותח ובתשומת לב לפרטים. הוא הקפיד על הופעה נקייה, אשר ביטאה את הסדר הפנימי שאפיין אותו, נהג לסדר את שערו בדקדקנות והפגין טעם אישי משובח.

בלימודיו, הצטיין ליאל בכל תחום אליו ניגש. הייתה בו סקרנות טבעית ואהבה לידע, במיוחד בתחומי המתמטיקה, הפיזיקה והמדעים. בליבו, נשא חלום להיות רופא, מתוך שאיפה עמוקה לעזור לאחרים ולגעת בחייהם.

הנתינה הייתה טבועה בו ובכל הזדמנות לקח חלק בעשייה חברתית וקהילתית. כנער, הצטרף כחניך לתנועת הנוער הדתית-לאומית "עזרא". עם פרוץ מגפת וירוס הקורונה, ב-2020, התנדב לסייע לצוותים הרפואיים, שמר על ילדיהם בבתי החולים והעביר להם פעילויות, בשאיפה להקל מעט על העומס הכבד שחוו.

את לימודיו בישיבה התיכונית סיים בהצטיינות והמשיך לישיבת ההסדר בקרני שומרון, שם העמיק בלימוד התורה ובבניית עולמו הערכי. מדי בוקר, השכים קום עם אור ראשון כדי לעסוק בתפילה ובלימוד, והפגין רצינות והתמדה מעוררות השראה.

יכולת ההתמדה והמשמעת העצמית הגבוהה שלו בלטו גם באורח החיים שסיגל לעצמו, שהיה פעיל מאוד וכלל שגרה יומיומית של אימוני ספורט.

בסופי השבוע, התנדב בפרויקט "נופשון שומרון", ובמסגרתו ליווה ילדים בעלי מוגבלויות. ההתנדבות עם הילדים הייתה עבורו מקור לשמחה גדולה ולתחושת משמעות, הוא ראה בכך הזדמנות להעניק מעצמו וללמוד על החיים בפרספקטיבה עמוקה יותר.

לצד העומק, הרצינות, החתירה למצוינות והמחויבות השקטה שכל כך אפיינו אותו, בלט בליאל צד נוסף, מלא קלילות, אנרגיות, שמחת חיים ואהבת אדם טהורה.

הוא אהב לשיר, לרקוד ולהרים את האווירה, הפיץ סביבו אור גדול וחיבר בין כולם. כל מקום בו נכח, התמלא מיד בחיים, ואי אפשר היה להישאר אדיש לידו. חבריו נהגו לומר כי מסיבה בלי ליאל אינה מסיבה, והוא עצמו תמיד אמר: "לשמוח זו זכות – לשמח אחרים זו שליחות".

ליאל אהב את החיים בפשטותם וביופיים, נהנה לצאת לטבע והרבה לטייל עם חברים, בעיקר למעיינות ברחבי הארץ. כל מפגש הפך בזכותו לחוויה של חיבור ושמחה, לא פעם סביב שקשוקה שהכין בשטח במקצועיות.

על משפחתו ועל חבריו הרבים הרעיף אהבה וידע לנצל כל רגע כדי לחבק, לצחוק ולחיות באמת. הוא היה נוכח עבור סובביו לא רק בדבריו, אלא בעיקר במעשיו. תמיד שם לב לכל אחד, זכר פרטים קטנים ונהנה לשמח את קרוביו, הן בציון ימי הולדת והן במחוות קטנות של אכפתיות בשגרה. חבריו תיארו אותו כמי שמעולם לא הזניח אף אחד וכמובן שלא השאיר אדם מאחור.

בחיוכו הקורן, המעוטר בגומות חן, ליאל כבש לבבות רבים והותיר חותם על כל מי שפגש. עבור מכריו, הוא היה מופת של שמחת חיים, מצוינות וענווה, ולימד בדרכו מהי משמעות, שליחות אמיתית ואהבה פשוטה וטהורה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ליאל, שהיה אז עדיין תלמיד בישיבת ההסדר בקרני שומרון, חיכה למועד גיוסו בקוצר רוח. במכתב שכתב לעצמו ביטא את שאיפותיו לגבי השירות: "אני רוצה לקרוע את עצמי! לתת את כל כולי, לעשות שירות משמעותי בידיעה שאני עושה כרגע את הדבר הכי נכון. אני רוצה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. אני רוצה להיות חייל שמוביל, שמשפיע, שרואה את כולם, ובעיקר לעשות. פשוט לעשות!"

ב-9 במאי 2024 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 12 של חטיבת "גולני". בסיום שבוע השדאות בטירונות נבחר למצטיין מחלקתי, ובסיום מסע הכומתה קיבל את כומתת המ"מ (מפקד מחלקה).

חברו למחלקה סיפר כי באחד המסעות הקשים במסלול, שימש ליאל כקשר מ"מ. במסגרת תפקידו, נדרש לרוץ הלוך ושוב לאורך הטור ולדאוג לסדר של החיילים ולרווחתם לאורך המסע. "אין ספק שהוא עבד הכי קשה שם", סיפר החבר.

בסוף החלק הקשה ביותר במסע, אחרי שהשלים את נשיאת האלונקה לאורך עלייה תלולה, חזר ליאל אחורה ועזר לחבריו לשאת את האלונקות שלהם. "אין מה לעשות, אני לא יכול להשאיר חלק מהמחלקה מאחור", אמר.

גם לאחר ההכשרה נבחר לשמש כקשר מ"מ בגדוד, תפקיד הדורש אחריות, מקצועיות, אמון ויכולת הובלה. ליאל היה מנהיג טבעי, שעטף את המחלקה בתחושה של חברות ורעות, ואפשר לסביבתו להישען עליו גם ברגעים המורכבים ביותר.

לכל משימה שקיבל, התייחס ברצינות ובאחריות מלאה, למד אותה לעומק, עד הפרטים הקטנים ביותר, והציב לעצמו ולחבריו סטנדרטים גבוהים.

בשלב מסוים, התלבט אם לצאת לפיקוד, כמו שחלם עוד לפני הגיוס. מצד אחד, ידע שכמפקד תהיה לו יכולת השפעה גדולה יותר, אך מצד שני, התקשה לעזוב את המחלקה וגם מפקדיו התקשו לוותר על תרומתו החשובה. בסופו של דבר, בחר להישאר בגדוד. "הביחד היה יותר חשוב לו מהפיקוד", סיפר אחד מחבריו, "הוא אמר שהוא יגשים את עצמו בשני המקומות, אבל החברים יותר חשובים לו".

רגע לפני שנכנסו ללחימה ברצועת עזה, ידע ליאל להרגיע את חששותיהם של חבריו, לחזק ולהעצים אותם ולהחדיר בהם רוח לחימה. למשפחתו כתב: "אני יוצא למשימה בעזה עם תחושת שליחות וביטחון מלא בחברים שלי ובדרך שלנו".

מתוקף תפקידו כקשר מ"מ, לחם בחוליית החוד, המובילה את הכוח, ושימש כדוגמה ומופת לחבריו. תמיד נתן עצות, נסך ביטחון וחייך אליהם כאומר: "הכול יהיה בסדר". בכל מצב, נשאר רגיש לצרכי חבריו ודאג להם גם במצבים הכי מסובכים ואינטנסיביים.

גם ברגעי ההפוגה ידע להיות שם עבורם. כך, בשעת לילה מאוחרת, הגיע ליאל עם חבילת שוקולדים לחבר שהיה בתורנות שמירה, ניהל עמו שיחה ערה ועזר לו להתגבר על הקור והעייפות.

"זו הייתה אחת השיחות הזורמות שהיו לי בחיים", סיפר החבר והוסיף: "אחרי כל שיחה שהייתה לי עם ליאל, אפילו אם זו סתם שיחת חולין רגילה, אתה מגלה כמה בן אדם עם עוצמות חיים עומד מולך וכמה יש לך רצון להיות כמוהו במידות טובות".

במשך חודשים ארוכים לחם ליאל באומץ לב ובמסירות, בגזרת עזה ובגזרת לבנון. ביוני 2025 נבחר למצטיין פלוגתי וקיבל תעודת הערכה ממפקד הגדוד על תפקודו בלחימה.

חודש לאחר מכן, ב-9 ביולי 2025, נפל ליאל בעת מילוי תפקידו.

רב-טוראי ליאל שוהם נפל בעת מילוי תפקידו במהלך המלחמה, ביום י"ג בתמוז תשפ"ה (9.7.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

אימו, אפרת, ספדה לו: "ליאל שלי, גיבור שלי, היית האור הראשון שלי – הילד שלימד אותי מה זו אהבה שאין לה תנאים. תמיד ראשון, תמיד מוביל, תמיד מצטיין, לא כי ביקשו ממך, אלא כי ככה אתה – שואף לשלמות, מחויב, מדויק... היית נכנס לחדר ומיד הכול היה מואר. חכם, שנון, עדין ונחוש...

"נלחמת בגבורה, בלי פחד. בלבנון, בעזה, בכל מקום שבו היה צורך בך – היית שם... בכל שיחה, ביקשתי שתשמור על עצמך, ואתה חייכת ואמרת: 'אימא, קודם אשמור עליכם ורק אחר כך על עצמי'... אני גאה בך, בני, יותר ממה שמילים יכולות להכיל. אני אוהבת אותך אהבת אין-סוף ולנצח אהיה אימא שלך".

נריה, חברו, ספד לו: "ליאל היה עם אנרגיות חיוביות כל הזמן. לא הייתה פעם אחת שהוא לא חייך, הייתה בו שמחת חיים שלא רואים אצל כל אחד. זו הייתה נוסחה פשוטה – הוא מחייך ואוטומטית מי שמולו מחייך גם. זה היה הדבר הכי כובש בעולם, במיוחד עם הגומות שלו.

"היה לו חשוב מאוד לדאוג שכולם שמחים ונהנים וכשלרגע הוא זיהה מישהו עצוב, הוא ישר היה מגיע ומרים אותו. זו הייתה דרך החיים שלו ואיתה הוא המשיך ודאג להיות שמח גם ברגעים קשים ועצובים".

ליאל מונצח באתר ההנצחה לחללי חטיבת "גולני", הנמצא בצומת גולני, וכן באתר ההנצחה האינטרנטי לנופלי החטיבה.

הוא מונצח בבית "יד לבנים" בעירו, רחובות, באנדרטה לבני העיר שנפלו במערכות ישראל ובאנדרטה לנופלים בכפר יעבץ.

בבית הספר "נעם הצב"י", שבו למד ליאל בילדותו, הוקמה פינת הנצחה לליאל ובה הוצב ספסל חברות, המסמל את ערכיו.

ליאל מונצח בישיבת ההסדר בקרני שומרון, בפינת ההנצחה לנופלים מהישיבה.

הוקמו עמודי אינסטגרם וטיקטוק לזכרו, תחת השם remember_liel_shoham.