בנם הבכור של נוגה ובן חייל (בני). נולד ביום כ"ה בתמוז תשנ"ט (9.7.1999) ביוקנעם. אח למעיין ואיתי.

מאור גדל והתחנך ביוקנעם עילית. לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי למד בתיכון "אורט יוקנעם", מחזור מ"ה, במגמת תיאטרון. היה אהוב מאוד על הצוות ועל חבריו.

מאור כשמו כן הוא – היה בעל פנים מאירות, שמחת חיים וחיוך רחב שלא ירד מפניו. התנדב ראשון לכל משימה, ראה תמיד את טובת חבריו לפני טובתו שלו ובדרכו המיוחדת ושופעת האנרגיה הצליח ללא מילים לגעת בכל אחד ואחת. הוא אהב את החיים, היה בו רצון תמידי לעשות דברים ולצבור חוויות, ובכל דבר אשר עשה מצא תכלית ואושר. יותר מכול היה קשור למשפחתו ולאחיו, עבורם היה לא רק אח גדול, אלא חבר אמת.

מגיל צעיר אהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". הוא אסף מדבקות ופוסטרים של הקבוצה, צבר ידע ונסע למשחקים ברחבי הארץ. נוסף על כך אהב טבע וים ולבלות במסעדות ועם חברים.

היה פעיל בתנועת "הצופים", שבט "שחר", בו מילא תפקיד דומיננטי וגם שימש ראש גדוד. כמו כן היה חניך בעמותת "אחריי!" – תנועת נוער חברתית-חינוכית שמטרתה לקדם שוויון הזדמנויות, מנהיגות ושותפות חברתית בקרב בני נוער וצעירים.

לאחר סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. בשירותו יצא לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) וחזר לשרת כמפקד D-9 בפלוגת צמ"ה (ציוד מכני הנדסי). מאור פרח בצבא ובכל פעילות שיצא אליה רכש חברים חדשים.

לאחר שסיים את שירותו הצבאי החל לעבוד במוקד שירות של חברת הביטוח "ביטוח ישיר". עד מהרה מקום העבודה היה לו כמו בית – הוא רכש חברים חדשים, נהנה מעבודתו והוערך מאוד על ידי מנהליו. במקביל, ניצל את חופשותיו כדי להגשים את אהבתו לטיולים – הוא טייל במזרח הרחוק, בדרום אמריקה, באירופה ובסיני. כל מקום שאליו הגיע היה עבורו הזדמנות לצבור חוויות ולהכיר תרבויות חדשות.

באותה תקופה גילה את משחק הפוצ'יוולי – כדורגל חופים שמקורו בברזיל. מהר מאוד הפך המשחק לחלק משמעותי מחייו – מדי יום שישי נהג להגיע למגרש החול בקיבוץ רמות מנשה כדי לשחק, להתאמן ולהתמקצע. הוא אף הרחיק עד ברזיל כדי לשחק את המשחק במקום שבו נולד.

מאור חלם על בית ומשפחה, ויחד עם ספיר חברתו רקם תוכניות לעתיד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה נפתחה גם חזית צפונית לאחר שארגון "חיזבאללה" הביע תמיכה בחמאס ובמתקפת הפתע. מאור גויס עוד באותו היום לשירות מילואים בגדוד ההנדסה 8173, חטיבת "עציוני", והוצב בצפון הארץ. הוא התאכזב מאוד מכך משום שרצה לקחת חלק בלחימה ברצועת עזה ובמאמץ להשבת החטופים, ולכן ביקש לעבור לחזית הדרומית ברגע שהדבר יתאפשר.

ביום שישי, 1 בדצמבר 2023, מאור יצא לחופשה בביתו. ביום ראשון שב לבסיס, ועם הגעתו נאמר לו כי יש צורך במתנדבים שיעברו לדרום. בלי להסס התנדב מייד. הוא חזר לביתו להתארגנות, ולמוחרת – ביום שני 4 בדצמבר 2023 – ירד לדרום. ביום שלישי בבוקר שלח למשפחתו הודעה: "אני נכנס. אוהב אתכם, נתראה".

בשעות הבוקר של יום רביעי, 6 בדצמבר 2023, מאור השתתף בפעילות בשכונת סג'עייה. במהלך הפעילות הכלי שעליו עבד מאור נפגע מטיל נ"ט, והוא נהרג במקום.

רב-סמל מאור גרשוני נפל בקרב ביום כ"ג בכסלו תשפ"ד (6.12.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביוקנעם בערב נר ראשון של חנוכה תשפ"ד. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

ספדה לו אימו: "לא מוצאת מילים, רק רוצה להיפרד ממך. אני כל כך מצטערת שאכזבתי אותך, תמיד סמכת עליי ואני זייפתי, זייפתי שאין חרדות, זייפתי שאין דאגות, זייפתי שהכול בסדר. אתה בחרת להיות גיבור, בעצם זה בחר בך, מאז שנולדת הבאת אור, אי אפשר שלא להרגיש את הנוכחות שלך, הכוח שלי, ילד שלי כמה יפה היית, אהוב ליבי, הלב שלנו שבור, לא יודעת איך נמשיך את החיים בלעדיך, אתה היית המצפן שלנו, האור שלנו, גיבור של אימא, נזכור אותך תמיד יפה שלם ומחייך, נוח על משכבך בשלום לב שלי, תבוא לבקר אותנו בחלומות".

ספדה לו אחותו: "כמה התאמנת וכמה רצית להיות לוחם, לתת מעצמך את כל מה שאפשר, כזה היית – הכול או כלום. וכמו תמיד קיבלת מה שרצית, עבדת בשביל זה קשה והצלחת, לא היה לנו ספק שתצטיין, שתהיה ראשון בהכול. זוכר איך בתאילנד אמרת לי באמצע האומגה 'תפסיקי כבר לפחד, אני איתך, אני שומר עלייך'? שמרת עליי מהכול, אמרת שאם קורה לי משהו, אתה בא מייד, לא משנה מתי. הרגשת אותי בכל נקודה בחיי. אני מסרבת להאמין שלא אראה אותך יותר, שלא תראה אותי תחת חופה, שלא תראה את הילדים שלי, אני מבטיחה לך שהבן שלי ייקרא על שמך. גיבור שלי, אני אוהבת אותך ותמיד אהבתי, לא אפסיק לאהוב, אחותך הקטנה".

ספדו לו חבריו: "יש אנשים עם צבע מיוחד שאי אפשר להסביר, צבע כזה שמעורבב מכמה צבעים הכי יפים שיש, צבע שיש בו את כל הטוב שיש לחיים האלה להציע. מאור היה הצבע הבולט הזה אצלנו, בכל מקום רואים אותו, בכל מקום מצחיק את כולם, תמיד נכנסת לחדר, ואיתך כל האור שיש בעולם. זה מה שהכנסת לנו ללב. יהיה קשה לדמיין את כל צבעי הקשת בחבורה שלנו בלי הצבע שלך. היית מיוחד, החיוך והעיניים שלך אמרו לנו הכול. ביום שישי האחרון בחרת להיפרד מכל אחד מהחברים בנשיקות ובאהבה, כאילו הרגשת שאתה צריך להיפרד. תודה על חוויות ורגעים שלא יישכחו לעולם, אתה הבית והמשפחה שלנו".

ב-29 בדצמבר 2023 ערכו חבריו של מאור טורניר פוצ'יוולי לזכרו בקיבוץ רמות מנשה – במגרש שבו נהג לשחק.

לבקשת משפחתו, הזמרת נורית גלרון הקדישה למאור את השיר "להתראות, מתוק" במסגרת פרויקט "לבכות לכם", שבו משפחות נפגשות עם אומנים שיקיריהם אהבו.

ביום כ' בחשוון תשפ"ה הוכנס ספר תורה בבית הכנסת "מורשת אבות" ביוקנעם עילית לזכרו ולעילוי נשמתו של מאור.

על זרועו של מאור התנוסס קעקוע של פנדה. חבריו ליחידה בחרו להנציח את זכרו וקעקעו על גופם קעקוע פנדה זהה.

מתנ"ס יוקנעם הפיק סרט לזכרו. הסרט, "האור של מאור", ניתן לצפייה באתר יוטיוב.

להנצחתו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember.maor".