בן ורדה ומערבי, נולד בשנת 1949 בעיר זרזיס שבתוניסיה. מאיר עלה לארץ עם משפחתו ב-1951. המשפחה השתקעה באשקלון, ובה למד מאיר בבית-ספר יסודי ובאופן חלקי גם בבית-ספר תיכון. הוא אהב את העיר והתפאר בה תמיד. בנעוריו התעניין מאיר בספורט, ואהב במיוחד לשחק כדורגל. הוא נהג גם לכתוב שירים לעת מצוא והרבה לקרוא ספרים, כדי לשאוב מהם ידע - בעיקר בתחומי ההיסטוריה והגיאוגרפיה.

כאשר התגייס לצה"ל, שירת מאיר תחילה בשריון, ולאחר שסיים את השירות הסדיר המשיך לשרת בצבא קבע כאפסנאי-תחזוקה. ב-1970 הוא נשא לאשה את אסתר, ולזוג נולדו ארבעה ילדים.

חייו של מאיר היו גדושים במסירות לתפקידו ובאהבה למשפחתו. אף שלא נותר לו זמן פנוי לבלות עם ילדיו, ניכרה אהבתו אליהם ובלט רצונו להעניק להם את רגשותיו החמים. הוא דאג לסיפוק כל מחסורם של בני משפחתו. דאגתו לזולת, יותר מדאגתו לעצמו - היא שאפיינה אותו. מאיר היה אדם עליז, אהב לרקוד, לשמוח וידע להתהלך עם כולם. הוא היה אהוב על הסובבים אותו, בעיקר בגלל טוב ליבו.

מפקדו כתב עליו, כי בעבודתו השקיע את מלוא מרצו, זמנו וכישוריו המקצועיים. לאחר הפינוי מלבנון הייתה משאלתו של מאיר לארגן את המחסנים מחדש ולהחזירם לקדמותם, כפי שהיו לפני המלחמה. הוא כמעט השיג זאת, למרות הזמן הקצר שעמד לרשותו.

מאיר נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ט"ו בתמוז תשמ"ב (5.7.1982), והובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי באשקלון.