בן סוליקה ויעיש, נולד בשנת תרפ"ו בכפר מזאב בקרבת קזבלנקה, מרוקו להורים שמוצאם ממשפחת-רבנים ידועה בעירם. אביו היה עני מרוד ועיוור ומאיר נאלץ לפרוש מהלימודים בגיל צעיר ולעבור לחיי עבודה. הוא עבד בסנדלרות ופירנס את המשפחה הענפה. היה נער מתמיד, אדוק, ושוקד על לימוד השפה העברית. כשהחלה ההתעוררות הלאומית בין יהודי צפון-אפריקה, עם הגיע אליהם הבשורה על תקומת מדינת ישראל, עזב מאיר את ביתו, יצא לצרפת ועלה לארץ בחודש אייר תש"ח. הוריו, שנפרדו מבנם, מטה לחמם, הסכימו להחלטתו לעלות לארץ ביודעם כי הוא יוצא להגנת מולדת העם.

מאיר שירת בחטיבת "יפתח". גדודו ביצע את המהלך הפותח של מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב - תפיסת משלטי טריז בית חנון בליל 15-16 באוקטובר 1948. מהלך זה נועד לנתק את הכוחות המצריים שמצפון לעזה ולהטעותם באשר לגזרת המאמץ העיקרי. המצרים תקפו את משלטי הטריז בעוצמה רבה ובקרב זה נפל, ביום י"ח בתשרי תש"ט (21.10.1948), ונקבר בדורות.

ביום י"ז בניסן תש"י (4.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.