בנם של פלורי ושמעון. נולד ביום כ"ח באב תשכ"ז (3.9.1967) ביבנה.

מאיר (מירו) גדל ביבנה, התחנך שם בבית ספר יסודי ולאחר מכן למד בתיכון בכפר הנוער "יוענה ז'בוטינסקי" בבאר יעקב.

לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ושירת כנהג בחטיבת הצנחנים. אחרי שעבר הכשרה, הוא שימש כנהג יחידה בבית ספר למ"כים בזמן האינתיפאדה הראשונה שהחלה בשנת 1987. במסגרת תפקידו, כאשר הצנחנים היו נכנסים לכפרים עוינים לצורך פעילות מבצעית, הוא הוצב עם השומרים בכניסה לכפר.

כתוצאה מהלחץ הכבד שחווה באינתיפאדה, חלה בסוכרת נעורים ושוחרר מהצבא כנכה צה"ל.

כאשר היה בן עשרים ושלוש הכיר את סיגל (סיגי) והשניים הפכו לזוג, וכעבור שנתיים הם התחתנו והקימו משפחה. נולדו להם חמשת ילדיהם: שלומי, בר-שמעון, ירדן-ג'וליה, לידור ואופק. מאיר היה איש משפחה למופת - בן זוג טוב לאשתו ואבא מסור ואוהב לילדיו. הוא הִרבה לשחק איתם, וכחובב חיות נהג ללכת עימם לגני חיות.

כשכמו כך היה - האיר את הסביבה בחיוכו הרחב ובטוב ליבו. איש ישר, אוהב צדק, נדיב ורחב לב, שדאג באופן תמידי ליקרים לו, אהוב ומוקף בחברים רבים מכל תקופה בחייו.

כמי שנמשך לתחום הנגרות כבר בנערותו, בילה שעות רבות בנגרייה של גיסו וסייע לו. הוא גם אהב לצפות בכדורגל ולהגיע למשחקים של הקבוצה שאהד - מכבי יבנה.

לאחר שנים שבהן סבל מהסוכרת, ביום 7.1.2003 הוא נפטר כתוצאה מסיבוכיה.

מאיר וקנין נפטר ביום ד' בשבט תשס"ג (7.1.2003). בן שלושים ושש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ביבנה. הותיר אחריו אישה, ארבעה בנים ובת, הורים, אחות ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "נקטף בדמי ימיו. זכרך לא ימוש מליבנו לעד".

מאיר מונצח באתר של עיריית יבנה.