בנם של זוהרה ורוני. נולד ביום י״ח באייר תשמ״ו (26.5.1986) בטבריה.

מאיר גדל בטבריה והתחנך במוסדות החינוך בעיר. כבר מילדותו בלט בליבו הרחב, ברגישותו ובאהבת האדם שבו. בנעוריו היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", שבה החל את דרכו כחניך בסניף רמת אגוז בטבריה, ובהמשך צמח ושימש כאחראי הדרכה במחוז צפון. במסגרת פעילותו שם דגש על חיבור החניכים לשורשים, לערכים ולזהות, ועל יצירת חיבור בין כלל חלקי האוכלוסייה.

לאחר סיום לימודיו מאיר התגייס לצה"ל ושירת בשירות בתי הסוהר. הוא קבע תקדים, כשהיה החייל הראשון שיצא לקצונה בשב"ס במסגרת השירות הסדיר. במהלך שירותו הסדיר ובהמשך בקבע נחשב כקצין מוערך ושימש כסגן מפקד מרכז הדרכה של מחוז צפון וכקצין מבצעים ביחידת נחשון. מאיר נודע כאיש מקצוע מוביל, אדם ערכי ומנהיג טבעי ויועד להמשך עשייה משמעותית בארגון.

בשנת 2010 הכיר את בת זוגו בת אל במרכז צעירים בטבריה כאשר השתתף בתחרות שירה והיא התנדבה במקום כסטודנטית. הקשר ביניהם העמיק ובשנת 2012 השניים נישאו. מאיר היה העוגן של הבית, והחבר הכי טוב של רעייתו. בעל אוהב, רגיש, נוכח ותומך. הקשר הזוגי עבורו היה מקום של שותפות עמוקה, חום, צחוק והכלה.

במשך השנים מאיר ובת אל הביאו לעולם את ילדיהם: אוריה, אלרואי וארי דוד וביחד הקימו בית חם, אוהב ושמח, שמאיר היה ליבו. כאבא, הוא היה מסור בכל נימי נפשו - דאג, הכיל, יעץ וכיוון. הוא האמין בילדיו, חיזק אותם, עטף אותם באהבה ושימש עבורם כמקור של ביטחון, השראה ומשמעות.

אסון הכרמל בדצמבר 2010 - אסון השריפה הכבד ביערות הכרמל, בו נספו ארבעים וארבעה אנשים שרובם חניכים ומפקדים של קורס קציני שב"ס, בהם עמיתיו של מאיר - הותיר בו חותם עמוק. כתוצאה מכך הוא בחר בדרך חדשה: עזב את שירות בתי הסוהר, למד הנחיית קבוצות ואימון אישי ועסקי, והקים את העסק "אפ סדנאות", שהתמקד בהעצמה אישית, מקצועית וארגונית. במסגרת עבודתו הוא שימש כיועץ עסקי וכמנטור להתפתחות אישית, ליווה אנשים בתהליכים אישיים ועסקיים והתפרסם כמנחה מצליח של סדנאות העצמה וכנסים במגוון תחומים. הרצאת הדגל שלו, "לקום באנרגיה, לחיות בתשוקה", שיקפה את מהותו ואת דרכו.

מאיר, נעים ההליכות והאופטימי, נודע באופן שבו שילב גישה אופטימית ומלאת אנרגיה עם כלים מעשיים לשיפור היכולות האישיות והארגוניות של לקוחותיו. הוא פיתח ערכות משחק וחשיבה לקידום אישי ועסקי כמו משחק החשיבה "לראות את האות", שהפך לפופולרי.

בנוסף לעשייתו המקצועית, מאיר הנחה בהתנדבות את טקסי יום הזיכרון בטבריה. הוא עשה זאת ברגישות, בענווה ובחרדת קודש, מתוך כבוד עמוק לנופלים ולמשפחותיהם ובאופן ששיקף את אישיותו הערכית. כשמו כך היה - האיר את סביבתו עם ליבו הרחב, מעשי החסד שלו, אמונתו ואהבתו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשל נכותו מאיר היה פטור משירות מילואים, אבל הוא לא ויתר לעצמו והתגייס. במהלך המלחמה שירת כסגן מפקד וכקצין מבצעים של יחידת הקישור לרשות המקומית יבנאל (יקל"ר) בפיקוד העורף. המוטיבציה שלו לשרת נבעה מתחושת שליחות עמוקה ואהבת הארץ ובמהלך שירותו הפגין אחריות, מקצועיות ומסירות. סיפר מפקדו: "היית לי לסגן מסור, מקצועי, אכפתי ויצירתי, כזה שיכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות".

בחודשים האחרונים לחייו מאיר הקים בטבריה בר-מסעדה חלבית בשם "אנרג'י-בר" ושילב את ניהול העסק עם שירות המילואים הפעיל שלו ועם פעילות ענפה למען הקהילה.

בנוסף, הוא היה חלק בלתי נפרד ממערכת המקומון "קורה בכנרת", כתב בו טור אישי וניהל את המדור "יזם בכנרת", שבמסגרתו הבליט והוקיר את העסקים המקומיים.

מאיר יוחאי עמר נפטר ביום י"ח בתשרי תשפ"ה (20.10.2024). בן שלושים ושמונה בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין "טוהר רחל" בטבריה. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, אחות ואח.

כתבה אשתו: "אהוב שלי, תודה על הזכות להכיר אותך, לאהוב אותך ולהקים איתך משפחה. תודה על שלושת האוצרות היקרים שלנו. מבטיחה לשמור עליהם, להמשיך את דרכך ולהפיץ אור וטוב בעולם, כמו שלימדת אותנו לחיות. אתה חסר לי בכל רגע, אבל חי בתוכי ובנו בכל נשימה".