בן שלמה ושמחה. נולד ביום י"ח במרחשון תש"ח (1.11.1947) באוגדה אשר במרוקו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 ומאיר אז בן שמונה. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "ענף החיים" שבירושלים החל ללמוד בבית ספר תיכון, אולם כעבור שנה נאלץ להפסיק את לימודיו ולעבור ללימודי ערב כדי לעבוד בשעות הבוקר כפקיד ועל ידי כך לסייע לפרנסת הבית. בשעות הפנאי, הירבה לעסוק בספורט. גויס לצה"ל במאי 1966 והתנדב לחיל הצנחנים. כאשר נודע להוריו על התנדבותו זאת הם התרעמו עליו אך הוא הסביר להם בצורה ברורה: "כל אדם צריך למות ולכן אל תפחדו אם אמות בקרב". ועוד הוסיף "אם אני לא אתנדב לצנחנים בגלל התנגדותכם - כי אז מי ילך? בסופו של דבר לא יהיו כלל מתנדבים לצנחנים". בפעולת סמוע נפצע מאיר והוריו הקשישים דרשו ממנו לבקש העברה מיחידתו אולם הוא סירב. מאיר היה תמיד מוכן להתנדב לכל דבר ומרוב מסירותו להורים וכדי למנוע מהם דאגה לא היה מרבה לספר להם דבר. לפני שמלאה שנה לשירותו הסדיר פרצה מלחמת ששת הימים ובקרב שהתחולל במשלטי שיך זוויד שבסיני ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל. הובא לקבורה בבית הקברות לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו צוין מעשה המופת שלו לשבח על גילוי אומץ לב.