בנם של אוגניה (גניה) ואברהם. נולד בכ' באב תשט"ז (28.7.1956) בפולין. אח צעיר של משה.

כשהיה בן פחות משנתיים עלתה המשפחה לישראל. בשנים הראשונות גרו במושב חגור ובקיבוץ מסילות, עד שעברו לדירה משלהם בנצרת עילית (כיום - נוף הגליל).

מאיר גדל בנצרת עילית, למד בבית הספר היסודי "עצמון". בגיל ארבע-עשרה, לקראת המעבר לתיכון, ביקש לעבוד ללמוד ב"מבואות ים", בית הספר הפנימייתי לקציני ים בעכו, שפועל בשיתוף חיל הים. הוא האמין בעצמו וברוח החלטה זו, יזם פנייה לעירייה, זכה בתמיכה ועבר לחיות וללמוד שם. בשנותיו בפנימייה השקיע בלימודים, וסיים בהצלחה עם בגרות מלאה.

בסיום לימודיו התגייס לחיל הים. שירת בסטי"ל (ספינת טילים) בשארם א-שיך בדרום, בהמשך נשלח לקורס חובלים וסיימו בהצטיינות.

בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע בחיל. בשנת 1978 הוצב בשייטת הצוללות כקצין מכונה (צ'יף) של הצוללת "רהב".

בשנת 1980 נשא לאישה את עינת, בת עירו אותה הכיר כמה שנים לפני כן, כשהיה חייל בתחילת שירותו והיא הייתה תלמידת תיכון. בני הזוג גרו בנצרת עילית, בהמשך בחיפה וב-1995 בנו את ביתם בכוכב יאיר, שם גדלו שלושת ילדיהם – עדי, רעות ורועי. תקופה מסוימת חיו בארצות הברית, לשם נשלח מאיר כדי ללמוד את סימולטור הצוללות ולהביאו ארצה. בהמשך נטל חלק בהטמעת מערכת הסימולטור בארץ, ואף יזם הצעות ייעול לשיפורה וזכה לפרס על יוזמתו.

חבר לשירות סיפר עליו: "היה יציב מאוד, שקט ובטוח בדרכו. הייתה לו יושרה ועוצמה פנימית. מפקד ואדם מיוחד".

אחרי שירות בשייטת הצוללות, כמדריך של קצינים טכניים וכמפקד המִמשה (מוסך לתיקון כלי שיט), מונה לראש מדור צוללות בחיל הים. בשנת 1996, בהיותו בן ארבעים, סיים את שירותו בדרגת סגן-אלוף.

במהלך שירותו למד מאיר באוניברסיטת תל אביב וסיים תואר בהיסטוריה כללית. אחרי השחרור למד הוראה, וקיבל תעודת הוראה בהיסטוריה. בהמשך עבד כמה שנים בחברת "קרדן נדל"ן" וניהל פרויקטים גדולים של בנייה ושיפוץ. הקים יחד עם רעייתו, גננת במקצועה, גן ילדים – "הבית של עינת". בהקמה באו לידי ביטוי כישרונו וידי הזהב שלו, השקיע שעות רבות במבנה ובמתקנים לילדים. אהב ילדים וזכה לאהבתם, לא פעם הצטרף לרעייתו בקבלת ילדי הגן בבוקר, לשמחת הילדים והוריהם.

מאיר היה אדם אחראי, קבע לעצמו מטרות וביושרה ואחריות פעל למילויין. לרעייתו סיפר שמגיל צעיר הבין שעתידו תלוי בו בלבד, ידע להציב לעצמו יעדים ולהגיע אליהם. המשפחה הייתה מרכז עולמו. אהב להיות בבית, לו נהג לקרוא - המעוז שלי. נהג לומר: "אם אין מלחמה, כשרק אוכל אגיע הביתה. אין תחליף לאמבטיה לילדים ולסיפור לפני השינה".

בבית בלט כבעל ואב מסור ואוהב. הקפיד על חינוך הילדים, חינוך לערכים של יושר ושל הכרה ביכולות של עצמך, לדעת להבחין בין טוב ורע, לכבד את האחרים, להכיר בכך שבלי מאמץ לא מגיעים להישגים. כך נתן לילדיו בסיס איתן, שאיפשר להם להתקדם ולהגיע להישגים.

כתבה עדי, הבת הבכורה: "הערך המרכזי שעולה הוא יושרה. היה איש שמחובר מאד לאמת שלו והולך איתה בלי פשרות, גם אם זה יעשה לו חיים קשים. לא יעגל פינות. 'לי חשוב לישון טוב בלילה', נהג אבא לומר. כשהוא היה בסביבה הייתה הרגשה של ביטחון. אפשר להרפות כי יש מי שמחזיק, שאחראי, מי שאפשר לסמוך עליו 'שלא יצא מהבית אם הגז דולק'".

הבת רעות סיפרה: "אתה מורה-אבא מצוין. גם אם זה לא נדמה לך אני מקשיבה למילים שלך אלי, קולטת את המסרים, צופה בך מהצד – מפנימה, לומדת, מיישמת. וכל זה מתוך הערכה אינסופית אליך... אני סופגת מהאישיות המדהימה שלך בתקווה שלא להפסיק ללמוד, להתחנך. אני גאה בך! רוצה להראות אותך לעולם!"

נהנה לטייל בארץ, טיולים רגליים, טיולים עם משפחה ועם חברים. כן טיילו הרבה בחו"ל, נסיעות שלקראתן נהג לברר על אירועי תרבות ועל אטרקציות ולארגן בילוי למשפחה כולה.

שעות רבות הקדיש להאזנה למוזיקה. בעיקר אהב את שירי ארץ ישראל, נהג לומר שאפשר לחנך ילדים באמצעות הקשבה למילות השירים.

במהלך שירותו הצבאי השתתף מאיר בצלילות, כולל במי נחל הקישון המזוהמים. בשנת 2001 חלה והוכר כנכה צה"ל.

במהלך שש שנות המחלה לא חשש לדבר על מצבו ועל הרצון שלו לסייע לחולים אחרים. כל העת ליווהו במסירות משפחתו וחבריו הרבים, הוא שמר על אופטימיות ומרץ והשקיע רבות בשיפוץ בית המשפחה. לעינת רעייתו אמר – אני אשאיר לך בית שתהיי גאה בו.

חודשים אחדים לפני מותו כתב הרהורים על החיים, מה היה רוצה שיקרה ומהן משאלות נפשו. כך כתב: "החיים הם נורא פשוטים אם מבינים אותם נכון, ומרוב שהם פשוטים הם נראים מסובכים. מרוב פשטות זה נראה מסובך. לחיים אין משמעות, אנו יוצקים את המשמעות ואם ניצוק את המשמעות הנכונה והמתאימה לנו פשוט ניהנה מהחיים".

וכך תיאר את משאלות נפשו: "טיולי טבע וכמה שיותר; התעסקות בנפש הפצועה; פחות התעסקות עם החומר וסדרי חיים בלתי הכרחיים; ליהנות מסדרי הבריאה ולהתפלא בכל יום מחדש מפלאי הטבע.

חיזוק קשרי המשפחה בכל המעגלים; ליהנות מאוכל טעים ומזין; להשלים חומר קריאתי, סרטים, הצגות.

דרך הנ"ל להגיע לשלוות נפש, אושר ושמחת חיים משמעותית".

מאיר מעוז נפטר ביום ט"ו בתמוז תשס"ז (1.7.2007). בן חמישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בכוכב יאיר. הותיר אישה, שלושה ילדים ואח.

על מצבתו כתבו אוהביו: "לעד תחיה בליבנו, לנצח תחסר לנו".

ספדה חברה: "לעולם לא אדע לעולם לא אבין, מדוע בחר בך האלוהים. ואותך הוא לקח ואותך הוא עטף, ואת כל קלפי המשחק טרף... כי נועם הליכותיך ודרך התנהגותך הותירו בנו צורך עמוק ורצון עז ללמוד את תורתך... והשעון עצר והתקתוק נדם, ולקחת איתך את הסוד הנעלם. ולנו השארת אבני דרך, לנסות להבין את החיים בדיוק או בערך".