בן שרה ושאול, נולד בשנת 1927 בטבריה. לאחר שסיים בית-ספר עממי מאיר סייע בפרנסת הבית כרוב בני גילו באותה תקופה. מאיר עסק בעבודות בניין והיה למעשה המפרנס היחידי בבית היות ואביו היה בא בימים ומטופל בילדים קטנים. מאיר מילא את תפקידו זה בנאמנות ובשמחה.

עם בגרותו, הצטרף מאיר לארגון ה"הגנה" וזכה להיות בין משחררי עירו טבריה - העיר הראשונה ששוחררה במדינת ישראל הצעירה.

בעת הקמת צבא ההגנה לישראל, צורף לחיל השריון ולחטיבת "גבעתי" ועבר לחזית הדרום, שם השתתף בקרב על אשדוד ובקרב בית-עפא שליד נגבה. באותה יחידה שירת עמו בן דודו וחברו הקרוב אפרים, שהתנו למפקדיהם כי ישרתו כתף אל כתף.

יום לפני כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב דרך קווי המצרים שהיו ערוכים בנגב המערבי. מאיר ובן דודו אפרים יצאו להתקפה על הכפר בית-עפא. במהלך הקרב מאיר נפצע אנושות ומת. בשמוע אפרים את זעקותיו נהרג גם הוא מצרור כדורים.

מאיר ובן דודו נפלו בקרב, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). מאיר נקבר בבית-הקברות באר טוביה.

ביום כ"ח בסיוון תשי"ג (11.6.1953) הועבר למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.