בנם של אביגיל וגבריאל. נולד ביום ג' בטבת תשס"ה (15.12.2004) בצרפת. אח צעיר ליוסף וטליה.

בן שלוש וחצי שנים עלה מאיר לישראל עם משפחתו.

גדל בירושלים, בשכונת פסגת זאב. חיבור חזק ועמוק נרקם בינו לבין אחיו ואחותו והוא עצמו היה הלב הפועם של הבית. מאיר תואר כילד שובב, מופנם ורגיש, ילד של אור, כל מקום שנכנס אליו – היה מתמלא באור. בעל נשמה עדינה וטהורה וחיוך כובש שלא מש מפניו. הוא ניחן ביכולת להתחבר לאנשים בקלות ובאופן עמוק. בעל לב פתוח, רגיש, רואה את מי שסביבו וער לצרכי הזולת. הייתה בו שמחת חיים כובשת וצחוק מתגלגל, עדינות, ונוכחות שקטה אך בולטת. לא היה בו רעש, לא הייתה בו דרמה - הייתה בו אמת. אהבתו לתורה ליוותה אותו תמיד.

את לימודיו החל בבית הספר "נועם בנים" בשכונתו. תקופה קצרה למד ב"קריית נוער" בירושלים ולאחר מכן התחנך בפנימיית "מגדל אור" של הרב גרוסמן במגדל העמק כשנה וחצי. בהמשך עבר לכפר הנוער הדתי טכנולוגי הפועל עם חיל האוויר, "בן יקיר", שם למד במשך שנתיים. בהמשך בחר ללמוד בתיכון הממלכתי "ליידי דייויס" בירושלים, שם סיים את לימודיו בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה. בין לבין מצא זמן גם להתאמן בג'ודו.

על אף בחירתו במסגרת חילונית הקפיד לשמור על אמונתו, נהג להתפלל באדיקות ואף דאג להביא את חבריו לכיתה לתפילה בכותל המערבי או לנסוע עמם לקבר הרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) במירון. גם בתוך מערכת חילונית בחר להתחזק, להעמיק ולשמור על זהותו. הוא האמין שאדם אינו נמדד לפי מראהו החיצוני, אלא לפי ליבו ועבודת נפשו. הוא שאף לעבוד את ה' מתוך תוכו, מתוך קשר אישי, עמוק ואמיתי.

 חבריו לכיתה סיפרו שהיה רק טוב - מעולם לא נגרר למריבות או לדיבור רע וחיפש היכן ניתן לעזור ולתת מעצמו לחבריו. היה אהוב על חבריו, מוריו ומחנכיו שראו בו תלמיד מצטיין. בכל מקום בו היה הותיר רושם עמוק.

עם השנים גדל והיה לבחור רגיש, מקסים ומתוק שאהב מאוד את החיים. בעל אמונה ותחושת קירבה לקדוש ברוך הוא, מה שאפשר לו לראות את הטוב ולהיות שרוי בשלווה פנימית עמוקה. כחלק מעולמו העשיר מצא מקום בליבו גם למועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, שהיה בין אוהדיו המושבעים.

הוא עבר מסלול חיים מיוחד - מסע של חיפוש מתמיד אחר אמת ורוח. היה אדם שחיפש את האמת, בעל אמונה יוקדת בבורא עולם, בתורת ישראל ובארץ ישראל.

מאיר התגייס לצה"ל ביום י"ד באלול תשפ"ג (31.8.2023) . שירת כלוחם בגדוד "נצח יהודה" (97) של חטיבת כפיר, אליו שאף להתגייס. הוא רצה לשרת שירות קרבי באופן שיתאפשר לו לשלב בין השירות הצבאי וההגנה על המדינה לבין הקפדה על קיום מצוות ואורח חיים דתי.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023 בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה היה מאיר בתחילת הכשרתו. כעבור מספר חודשים, משהוכשר כלוחם, נכנסה יחידתו ללחימה ברצועת עזה.

כלוחם הוא תואר על ידי חבריו ומפקדיו כ"דמות ייחודית, צדיק לא רק במעשים אלא גם בנשמה. תמיד שקט ויציב עם לב גדול". לא "עוד לוחם", אלא לוחם שהצליח לאזן בין ערכים לנשק, בין רוך לנחישות, בין תורה למעשה. לוחם שהרוח שהשרה היוותה מצפון לחבריו.

במסגרת תפקידו שירת כקלע חוד. הוא עשה את שירותו באהבה מתוך תחושת שליחות, אמונה שלמה בתורה, בעם ישראל ובארץ ישראל. גם בעת השירות הצבאי המשיכה אמונתו להתחזק ובחופשותיו נהג ללמוד בישיבה ולבקר בכותל או בקבר רחל.

בחודש יוני 2025 עבר ניתוח, והמתין בקוצר רוח להחלים כדי שיוכל לשוב לחזית ולהילחם לצד חבריו.

מאיר נהרג בהיתקלות עם מחבלים ביום שני 7 ביולי 2025 בבית חאנון שברצועת עזה. בתקרית נהרגו עוד ארבעה לוחמים.

סמל מאיר שמעון עמר נפל בקרב ביום י"ב בתמוז תשפה (7.7.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

האם אביגיל ספדה לבנה: "חיכיתי שבע שנים שמאיר יבוא לעולם, התפללתי לרבנים. כשנולד, הרב אמר לי לקרוא לו מאיר - הוא נולד ביום השמיני של חנוכה, היום המאיר ביותר. מאיר כילד היה שובב. מופנם, רגיש, אבל גם חברותי מאוד אוהב את החיים. אנחנו בטוחים שהוא עלה לעולם האמת, לגן עדן, אבל יהיה לנו קשה לחיות בלעדיו".

אחותו טליה ספדה לו: "איך אפשר להיפרד מאח, חבר, חצי מנשמתי. היינו בלתי נפרדים בילדות, חולקים הכול. כשהתבגרנו מעט התרחקנו, כמו בחיים, אבל תמיד כל כך אהבת. תודה על הילדות, על הצחוקים, על הוויתורים, סליחה שלא שמרתי אותך קרוב יותר. הלב שלי חסר אותך".

ראש עיריית ירושלים, משה ליאון ספד לו ובשם תושבי ירושלים ביקש לומר לו תודה.

נשיא מוסדות "מגדל אור", הרב יצחק דוד גרוסמן, ספד לתלמידו: "מאיר שמעון, כשמו היה מאיר לכל סובביו. כבר בגיל ילדות עת הגיע למוסדות 'מגדל אור' הפיץ אור ושמחה על פני כל סובביו. כולם אהבו אותו ורצו להיות בסביבתו. המורים והמחנכים שלו מילאו פיהם שבח ותהילה על הימים בהם למד בין כותלי המוסדות ונחשב לתלמיד מצטיין. מאיר שמעון אהב את עם ישראל. תורת ישראל וארץ ישראל ששלובים וקשורים יחדיו. הוא הקריב נפשו למען העם והמדינה בקדושה ובגבורה".

מאיר מונצח עם כל נופלי ירושלים באתר העירוני.