בנם של אלבטינה ואלכסנדר. נולד ביום כ"ה בתשרי תשמ"ט (6.10.1988) ברוסיה. אח לאיבגניה ודניאל.

בן זוגה של אוראל ואב למיכאל, תאיר, יהונתן ונויה.

מארק גדל והתחנך עד גיל עשר ביקטרינבורג שבהרי אורל. ילד חייכן, טוב לב ואהוב על הבריות. בשנת 1999 עלה לארץ עם אביו וסבו וסבתו מצד האב. בשנה הראשונה בישראל גרו בפתח תקווה ולאחר מכן עברו לכרמיאל, שם למד בתיכון "אורט כרמים".

ברוסיה, ובהמשך בישראל, אביו של מארק גידל אותו בעזרת סבתו ז'אנה וסבו מיכאל. הם קראו לו "בן שלנו" ומארק אהב אותם מאוד.

בשנת 2000 האב הכיר בכרמיאל את אירינה והם היו לזוג. בין אירינה למארק התפתחה אהבה רבה, והיא הייתה מאז שותפה מלאה לגידולו.

בשנת 2007 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד ״צבר" בחטיבת "גבעתי". מארק היה גאה לעלות על מדים ולתרום למדינה והיה חייל מסור, מקצועי ונכון לכל משימה.

מאז סיום שירות החובה הקפיד להתייצב למילואים ככל שנדרש ושירת בגדוד 8208, בחטיבה 261. עמיתיו סיפרו על חבר לנשק שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, תמיד הראשון להתייצב כשחיוך נסוך על פניו. במהלך השנים עבר קורסים שונים, בהם קורס צלפים וקורס מפקדים.

מארק מעולם לא החמיץ שירות מילואים. אביו סיפר שבנו הקפיד להגיע לבית המשפחה בכרמיאל אחרי כל שירות מילואים לבקר את משפחתו האוהבת, במדי לוחם אבל תמיד עם חיוך. ועל מעשיו בצבא ביקש שלא ישאלו, ידע לשמור על סודיות ולהפריד בין חיים צבאיים לאזרחיים.

את אוראל הכיר באילת בשנת 2011, לאחר שחרורו מצה"ל, כשהגיע לחופשה אצל חבר. לאחר שנפגשו, התקשר לאביו ואמר: "הכרתי פה את אשתי, ואני לא חוזר הביתה". האהבה ביניהם פרחה והם הפכו לבלתי נפרדים. בני הזוג קבעו את ביתם באילת, ובמהלך השנים נולדו להם ארבעה ילדים: מיכאל, תאיר, יהונתן ונויה. אוראל סיפרה כי מארק היה כל עולמה, איש משפחה למופת, בן זוג תומך ואוהב, חבר טוב ואב מסור שהמשפחה תמיד בראש מעייניו. הוא הרעיף אהבה על ילדיו, שיחק איתם בפארק ורכב עימם על אופניים. גם הקפיד לשמור על קשר טוב עם אביו ומשפחתו בכרמיאל.

מארק עבד בנמל אילת, ברשות שדות התעופה ובמעבר הגבול "טאבה".

בשנת 2019 עזבו בני המשפחה את העיר אילת ועברו לגור בהרצליה. מארק החל לעבוד במשרד המשפטים בתל אביב, ועשה חיל בעבודתו.

מארק אהב ספורט והקפיד להתאמן כחלק משגרת יומו. הוא ניהל אורח חיים בריא ואף למד ב"מכון וינגייט" לתעודת מאמן כושר אישי.

בלט כחבר טוב ונאמן, קשוב ומלא שמחת חיים וחיוכים גם מול אתגרי החיים. חבריו, שכינו אותו "מאריק", תיארו אדם רחב לב ואופטימי, רגיש לזולת ומאיר פנים לכל אדם. מארק קיבל כל אחד כפי שהוא באהבה גדולה והאמין שצריך לחבק ולתמוך דווקא במי שקשה לו להתחבר ולהסתגל. היה תמיד ראשון להתנדב ולסייע, גם למי שלא ביקש עזרה. המשפט שלאורו הלך היה "אשרי האדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן - ולקבל מבלי לשכוח זאת אף פעם". מארק האמין כי בעולם יש הרבה טוב, יותר מכפי שאנו חושבים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת מארק מיהר לצאת מביתו עוד לפני שקיבל צו 8 ולחם עם יחידתו ביישובי העוטף. לאחר אימונים ותחילת התמרון הקרקעי נכנס לרצועת עזה.

ביום 22.1.2024 מארק וחבריו היו בפעילות מבצעית במחנה אלמע'אזי שבדרום רצועת עזה. במהלך הפעילות נתקלו במחבלים והתפתח ירי, במקום נהרגו מארק ועשרים לוחמים נוספים.

רב-סמל ראשון מארק קונונוביץ' נפל בקרב ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן שלושים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו בת זוג, שני בנים ושתי בנות, הורים, אחות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.

אביו אלכסנדר ספד: "אני גאה בך, בני. כמה מילים טובות שמעתי עליך. אנחנו יחד שלושים וחמש שנים ואנו נמשיך להיות יחד. אתה נתת לי כוח ללכת קדימה. היינו יחד תמיד. אני גאה בילדים שלך. אתה אמיץ, אתה גיבור ישראל. אני אוהב אותך ואתה תמיד בליבי. בחיים לא אשכח אותך. אנחנו יחד לנצח".

ספדה בת זוגו אוראל: " אל תשאלו אותי מה אני צריכה או מה אני רוצה. אין דבר בעולם ואין מישהו שיכול לתת לי את מה שאני צריכה כרגע. אני צריכה את מארק, אני רוצה שהוא יחזור. אני רוצה להתעורר מהחלום או מהסיוט שבו אני נמצאת... הבטחת לי שתחזור וזה לא הוגן. זה היה ההסכם בינינו. כמה שניסיתי לשכנע אותך להישאר איתנו זה לא עזר. איש עקרונות. אמרת שאם כל אחד לא ילך, אז לא יהיה לנו צבא ולא תהיה לנו מדינה. רציתי שלא תהיה גיבור כי גיבורים לא חוזרים. תשלח לנו כוחות מלמעלה. תשמור עלינו. השארת לי ילדים לשמור עליהם. תודה עליהם. ננציח את חייך. נזכור ולא נשכח".

בעיזבונו של מארק נמצא מכתב שכתב שעות ספורות לפני נפילתו. מילותיו נכללו בספר "אם אתם קוראים את המילים האלה" המנציח מכתבים אחרונים של נופלים במלחמה: "יום אחד, בוקר שטוף שמש, או ערב מאוחר וגשום. פתאום תבין שהכול יקרה לך כשזה צריך לקרות. אנשים שנמצאים איתך אינם נצחיים - והעובדה שגם אתה לא. אתה מבזבז את הזמן שלך בצורה לא נכונה. אתה חולם על משהו שלא יקרה. אתה עצוב על משהו שלא ניתן לתקן. אתה מבין כמה מילים זרקת לרוח וכמה מילים לקחת קרוב לליבך".

הופק יין בוטיק לזכר מארק ע"י Wine & friends.

עיריית הרצליה הפיקה לזכרו של מארק סרטון שזמין לצפייה ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=7001nqozzAU.

בהרצליה נערך לזכרו מרוץ לילדים בהשתתפות ילדיו, שרצו עם חולצה ועליה תמונתו.