בן זהרה ונאיף. נולד ב- 2.6.1976 בכפר בית ג'אן. מהדי נולד למשפחה ברוכת ילדים, אח תאום לסאמי. את לימודיו היסודיים והתיכוניים עשה בבתי-הספר בבית ג'אן. בכל לימודיו הגיע להישגים יפים. מהדי הצטיין בפעילויות ספורט שונות. הוא עסק בקליעה, ציד וכדורעף. יותר מכל אהב לשחק כדורגל - הוא שיחק במסגרת קבוצת הכפר בית ג'אן במשך כשלוש שנים.

בהתאם להנחיות צה"ל נקראו בני המשפחה לבחור מי מבין התאומים מהדי וסאמי ישרת שירות קרבי. באסיפה משפחתית הוחלט כי יהיה זה מהדי.

בשלהי נובמבר 1994 התגייס מהדי לשירות חובה בצה"ל. עם סיום הטירונות, שובץ בפלוגת הסיור הדרוזית של עוצבת ברעם בפיקוד הצפון. הוא תואר על-ידי מפקדיו כחייל אחראי וחדור מוטיבציה, אשר הפגין רוח התנדבות יוצאת דופן בביצוע פעילויות שונות. בזכות כישוריו אלה הפך תוך פרק זמן קצר לסמל מחלקה. כמפקד שקט ורציני, אשר ביצע את המשימות שהוטלו עליו במקצועיות רבה, נתן דוגמה אישית לחבריו ליחידה. הוא היה חבר נאמן ומסור, אהוב ומוערך על-ידי הסובבים אותו.

ביום 9.8.1997 נפצע מהדי אנושות במהלך פעילות מבצעית צפונית למוצב כרכום שבדרום לבנון. הוא הובל לבית-החולים רמב"ם בחיפה, שם נפטר מפצעיו ביום 18.10.1997. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות - דינא וחגאלה, וחמישה אחים - יוסף, שריף, סאמי, האדי ואוסמה. מהדי הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית- העלמין בבית ג'אן.

מכתב תנחומים ספד לו מפקדו: "...מהדי שירת כסמל במחלקה של הצוות הוותיק בסיירת הדרוזית, כחלק מהקבוצה המובחרת של בני העדה שבחרו להגן על גבול הצפון. הוא היה בין המובילים בשינוי ובצמיחתה של הסיירת, המבצעת פעילויות מגוונות וקשות ביותר. כחייל ותיק ומנוסה, משך אחריו את החיילים הצעירים... מהדי היה מעוניין להתקדם בסולם הדרגות בצה"ל והמפקדים ראו אותו ראוי לכך, אולם הוא הוכנע במהלך הפעילות בלבנון ואבד לנו..."

חבריו הנציחו את זכרו בספר זיכרון שערכו.