בנם של אסתר ויוסף. נולד בשנת תש"ז (1947) ברומניה.

שנות ילדותו והתבגרותו של מוטל (מוטי) עברו עליו בעיר בוטושאן שברומניה. בשנת 1963 עלה עם בני משפחתו לישראל. המשפחה השתקעה בדימונה, לצד עולים אחרים מרומניה שהגיעו עימם.

מוטל למד בבית הספר "ליהמן" שבדימונה, והצטיין במיוחד בחשבון.

בשעות הפנאי אהב לשחק עם חבריו, רבים מהם מקרב עולי רומניה, במשחקים שונים כמו קלפים וגוגואים ולצפות עימם בסרטים בבית הקולנוע.

בשנת 1968 התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל המוצנח, חטיבת הצנחנים. אולם לאחר חודשי שירות ספורים נפגע מקליע ברגל, ועקב כך עבר לתפקיד של תומך לחימה.

בתום השירות הסדיר המשיך להתגורר בדימונה והחל לעבוד בתפקיד של מכונאי במפעל כיתן שבעיר.

לצד עבודתו המשיך לשרת במילואים. בשנת 1977 נפגע במהלך פעילות ברמת הגולן. הוא אושפז בבית החולים רמב"ם שבחיפה ולאחר מכן הועבר לשיקום בבית החולים לוינשטיין ובבית החולים סורוקה שבבאר שבע.

בתום השיקום נותר מוטל משותק בכל גופו, ובעקבות התאונה גם התקשה בזיכרון ובזיהוי אנשים. מאז אחותו ואחיינו טיפלו בו במסירות רבה ודאגו לכל מחסורו.

מוטל הקפיד כל בוקר להניח תפילין, להתפלל מדי יום תפילת מנחה, ונהג לומר קדיש על בני משפחתו שנפטרו.

מוטל אטלה נפטר ביום כ' בתמוז תשס"ט (12.7.2009). בן שישים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בדימונה.