בת מרים ושחר (סבח). מור נולדה ביום י"א בתמוז תשמ"ה (30.6.1985) בבית החולים העמק בעפולה. ילדה שלישית במשפחה, אחות של אסף, ענבל ושיר.
מור הייתה תינוקת יפה, מקסימה ושקטה. היא גדלה והתחנכה במושב שדי תרומות שבעמק בית שאן. עד כיתה ג' היא למדה בבית הספר היסודי של המועצה האזורית עמק המעיינות, בית ספר "ביכורה" שבמושב רחוב.
לאחר מכן עברה המשפחה לחיפה בשל עבודתו של האב, שם למדה מור בבית הספר היסודי "טשרניחובסקי". היא התאקלמה בקלות וכבר ביום הראשון הביאה חברות לבקר בביתה. היא אהבה מאוד את העיר.
מור השתתפה בחוגים במתנ"ס "ליאו באק" – ריקודי עם וגלגיליות, ונהגה לשחות הרבה בעיקר בחברת אביה שחר.
את לימודי חטיבת הביניים והתיכון עשתה מור במרכז החינוך "ליאו באק" בחיפה. היא הייתה ילדה מחוננת והצטיינה בלימודים. מור קיבלה תעודת הערכה משולמית נתן, מרכזת מגמת מקרא שבה למדה, ובה נכתב: "למרות הגעתה באיחור למגמה, הצליחה מור להגיע להישגים מעולים במקרא", והיא צוינה לשבח "על מאמציה לדעת, להבין ולא להסתפק לעולם בבינוניות, ועל נועם הליכותיה".
בטקס הסיום בסוף כיתה י"ב קיבלה מור תעודת הצטיינות שבה נכתב: "בצניעות, בנועם הליכות, במוטיבציה גבוהה ובהתמדה הגעת להישגים מצוינים בכל תחומי הלימוד. על כל אלה בחרנו לציין אותך היום ולהעניק לך פרס הצטיינות בכיתתך, י"ב 5. יישר כוח!"
מור אהבה לקרוא ספרים, בעיקר בתחום הפסיכולוגיה והפילוסופיה. היא גם אהבה מאוד מוזיקה, ואפשר היה למצוא אותה לעיתים קרובות עם אוזניות על האוזניים והווקמן מכוון על תחנת רדיו. אימה מרים סיפרה שהמעט שמור ביקשה היה שיקנו לה סוללות לווקמן.
ביום 26.10.2003 התגייסה מור לצה"ל. את הטירונות עשתה בבסיס ניצנים. היא סירבה לשאת נשק בטירונות מטעמים אידאולוגיים. לאחר הטירונות שירתה כפקידה במרחב תחמושת בחיל הטכנולוגיה והאחזקה (אז – חיל החימוש). היה לה קשה, בעיקר בגלל הנסיעות הארוכות מדי יום בתחבורה ציבורית מביתה שבחיפה עד הבסיס שבצומת גולני.
מרים, אימה של מור, סיפרה שמור הייתה יוצאת כל בוקר יפה ואצילית, מטופחת ומאופרת, אחרי מקלחת שנמשכה כשעה. בערב היא הייתה יורדת למטבח, שותה תה, תמיד עם ספר ביד, אחיה אסף היה מתיישב לידה והם היו צוחקים יחד ומשוחחים עד שעה מאוחרת.
ביום 2.3.2004 ביקשה מור מהוריה לנסוע לבסיס במכונית המשפחתית. הם נתנו לה את רשותם, והיא הייתה מאושרת מכך. תחילה הסיעה את אחיה אסף לאוניברסיטה. השניים כהרגלם האזינו למוזיקה וצחקו. בהגיעה לבסיס, היא התקשרה להוריה ועדכנה שהכול כשורה.
בצוהרי היום ביקשה ממפקדיה אישור לצאת לביתה מוקדם מן הרגיל. היא יצאה במכונית עם ארבעה חיילים. מיד ביציאה מהמחנה, בצומת גולני, פגעה משאית ברכבה. מאמצי החילוץ היו קשים ונמשכו זמן רב. מור נפצעה אנושות, ושלושה חיילים שישבו במושב האחורי נפצעו קשה. מור הובהלה לבית החולים פוריה בטבריה, נותחה והועברה במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם טופלה במחלקת טיפול נמרץ במשך כמעט חודש.
במהלך החודש הזה ליוו בני המשפחה את מור יומם וליל, התפללו והתחננו שתתעורר. גם רבנים התפללו ליד מיטתה. שיר אחותה הצעירה שרה למור מדי יום את השיר שאהבה, "הכניסיני תחת כנפך" מאת חיים נחמן ביאליק, בתקווה שתגיב, אך מור לא הגיבה. אחותה הגדולה ענבל מרחה על גופה של מור קרמים שאהבה. אחיה אסף השמיע לה מוזיקה שאהבה בווקמן. אביה נשאר לצידה כל העת בלי שעזב את בית החולים והבטיח שיטפל בה בכל מצב שתהיה בו. אימה התחננה שתפקח את עיניה ותראה את המשפחה האוהבת.
טוראית מור כדורי נפלה בעת שירותה ביום ז' בניסן תשס"ד (29.3.2004). ארבעה שבועות אחרי התאונה פציעתה הכריעה אותה. בת תשע-עשרה הייתה בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותירה אחריה הורים, אח ושתי אחיות.
בני משפחתה חקקו על קברה: "מלאך יפה שלנו, טוב ליבך וחוכמתך נחרטו בליבנו. לא נשכחך אהובתנו".
מרים אימה של מור כתבה: "מור שלנו המתוקה, החדר ריק, נקי ומסודר, הווקמן על השולחן, הטלוויזיה עדיין מכוונת על התחנה שאהבת, המייק-אפ שלך עדיין פתוח על השולחן, הספרים שאהבת וקראת על בסיס יום-יומי עדיין מונחים על שולחנך פתוחים על הסימנייה, המדים על הקולב, התמונה היפה שלך בתור ילדה קטנה שמביטה אלינו במבט תמים ומתוק עדיין מונחת על שידתך ... השקט שנשאר בבית לאחר לכתך והכאב, הכאב הנורא – הבית כבר לא בית שמח כשהיה, ואנו שואלים את עצמנו איך אפשר לחיות בלעדייך, אך אנו חייבים להמשיך ולזכור אותך, אני חייבת זאת בשביל ענבל, אסף ושיר אחייך. מור המתוקה שלנו, תשמרי על אחייך מלמעלה ותזכרי שאנחנו אוהבים אותך מאוד".
מור מונצחת באתר ההנצחה לחללי חיל החימוש בנתניה ובבית יד לבנים בחיפה. כמו כן היא מונצחת בחדר הנצחה לנופלים ממרכז החינוך "ליאו באק" בחיפה שבו למדה, ובאתר האינטרנט של בית הספר יש דף לזכרה.
באתר האינטרנט של עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה אפשר להתבונן בתמונות ממהלך חייה של מור ולקרוא דברים לזכרה.
תצוגת מפה