בן רחל ושלמה, נולד בחודש נובמבר 1932 בפרס. בהיותו בן חמש עלה לארץ עם הוריו שהתיישבו בראשון-לציון. דרך עלייתם היתה מיוחדת במינה: מפרס נסעו באוטובוס לביירות ומשם עשו דרכם בסירה לעכו, נאסרו על-ידי הבריטים, אך למחוז-חפצם הגיעו. בראשון-לציון למד בבית-הספר העממי והיה תלמיד חרוץ ושקדן. בן 13 נכנס לתנועת "הנוער העובד", ספג בה מרוח החלוציות ואהבת הארץ ובגיל צעיר הצטרף לגדנ"ע. בגלל מצבם החומרי הדחוק של הוריו נאלץ מיכאל להתחיל בעבודה בגיל רך ולעזור לפרנסתם. תחילה עבד כשוליה אצל סנדלר ואחר-כך היה לבעל- מלאכה עומד ברשות עצמו.

מיכאל הצטרף ל"הגנה", עבר אימונים שונים והצטיין במיוחד בחבלה. בפרוץ המלחמה שירת בחטיבת "גבעתי" ובראשית ינואר 1948 הוצב עם מחלקתו בגן יבנה. ב9- בינואר יצאו שתי כיתות מהמחלקה לסיור בגן יבנה באזור, וברשותם שני אקדחים ושני רימונים. ערבים חמושים מהכפר אבו-סווירה הבחינו בהם ופתחו באש לעברם. 11 מאנשי הסיור נהרגו ומיכאל ביניהם. גופתו הוחזרה למחרת על-ידי הצבא הבריטי.

ביום כ"ט בטבת תש"ח (11.1.1948) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון- לציון.

ב-24 בינואר פשטה פלוגת "גבעתי" על הכפר אבו-סווירה ופוצצה את בתיו.