בנם של דניאלה וחיים. נולד ביום כ"ב בתשרי תשנ"ט (12.10.1998) בדימונה. ילד שני במשפחה, אח קטן לשני, אח גדול לשיראל, טליה ותהל.

מיכאל מרדכי גדל והתחנך בדימונה, למד בבית ספר יסודי ובתיכון "דרכא אפלמן" בעיר.

בביתו, ספג את ערכי אהבת האדם, העזרה לזולת, כיבוד ההורים והמורים. מגיל צעיר אהב לקחת על עצמו אחריות, לארגן טקסים בבית הספר, לתמוך בחבריו ולעודד את רוחם.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת בחיל הטכנולוגיה והאחזקה (קודם – חיל חימוש). הוא עבר הכשרה להפעלת כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) ושימש כמכונאי מערכות צמ"ה בבהל"צ 14 (בית הספר להנדסה צבאית) שבדרום הארץ.

חבריו לשירות סיפרו שתמיד התייצב לצידם עם חיוך ענק וצחוק מתגלגל, נכון לעזור בכל בעיה ותקלה. הוא בלט בחוש ההומור שלו, ברוגע שהשרה סביבו ובנתינה שלו, והיווה עוגן של ממש עבור רבים מחבריו.

אחרי השחרור עבד במפעלי ים המלח.

מיכאל היה איש של אנשים. אדם מלא שמחת חיים, מוקף חברים, שתמיד השכין שלום ושאף לקירוב לבבות. הוא ידע להקשיב, כיבד כל אדם, גם אם חשב אחרת ממנו, והצליח למצוא חיבור גם לאנשים שונים ממנו לחלוטין.

השהייה בטבע הייתה מהדברים האהובים עליו ובעיקר נהנה לצאת למסיבות טבע ולרקוד. חבריו לסצנת המסיבות תיארו אותו כנשמה ענקית, אדם שהפיץ סביבו אור גדול, אהבה, חיוך ואנרגיה טובה.

בעמוד האינסטגרם שלו כתב מיכאל: "הרבה אנשים שאני פוגש בטבע אומרים לי משפט שחוזר על עצמו – כמה הטבע מרפא אותם, ויצא לי לחשוב על זה המון... המסקנה שיש לי כאן היא שהטבע שלנו הוא לא מה שמרפא אותנו, הוא נותן לנו אפשרות לשים את הדאגות בצד, את הבעיות בצד, את הקשיים של החיים בצד לפרק זמן קצר של כמה שעות, שאנחנו באמת מרגישים אושר ושמחה ושלווה פנימית אמיתית.

"הטבע בא להראות לנו שאנחנו יכולים לחזור לשגרה שלנו ועדיין להיות מאושרים באותה הרמה כמו שהיינו בטבע. הטבע בא להראות לך את הדרך אבל החזרה לשגרת החיים, בידיעה שאתה יכול להיות מאושר ושמח תמיד, היא מה שמרפא אותך באמת. ובמילה אחת, פשוט אמונה".

האמונה וההודיה היו חלק מרכזי בחייו וליוו אותו בכל רגע. תמיד ידע להכיר תודה על כל מה שקורה, לטוב ולרע, והמשפט שהכי אפיין אותו היה: "אבא תודה".

את הערכים בהם דגל שאף להנחיל גם בחבריו וכך, בכל מסיבת טבע אליה הגיע, נהג לאסוף את כל החברים, להושיב אותם יחד ולבקש מכל אחד למצוא משהו להודות עליו.

"אדם פורש כנפיים ברגע שהוא מבין שהוא אדם", כתב בעמוד האינסטגרם. "אז החלטתי לתפוס, לשפר, להרים, לקדם – את הטוב... את עצמי. אמונה, הכרה, נתינה של טוב מביאה אותך לשלווה בארמונותיך. ואנשים. כן, אנשים. שחלקם כאן וחלקם יהיו בהמשך. אתם האנשים הטובים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה, היה מיכאל בחופשה בחו"ל, ומאותו רגע עשה הכול על מנת לעלות לטיסה ולחזור ארצה. ברגע שנחת, התגייס למילואים ושירת כלוחם טכנולוגיה ואחזקה בגדוד ההנדסה הקרבית 614.

הוא שירת במשך חודשים ארוכים, מילא משימות הנדסיות מבצעיות בשטח רצועת עזה וביצע את תפקידו במקצועיות ובמסירות. הערך העליון, שניצב תמיד בראש מעייניו, היה שחרור החטופים, והוא עשה כל שביכולתו על מנת לתרום מהידע ומהניסיון שלו להשגת המטרה.

ביום חמישי, 9 באוקטובר 2025, במהלך חול המועד סוכות, יצא מיכאל לפעילות מבצעית בשכונת שאטי שבעיר עזה, במטרה לפתוח ציר יציאה לכוחות, לקראת הפסקת האש שהייתה אמורה להיכנס לתוקף באתו היום.

חבריו סיפרו שהיה נרגש מאוד באותו היום לקראת יום הולדתו המתקרב, וחיכה לחזור הביתה ולחגוג עם משפחתו ועם חבריו.

במהלך המשימה, נורה מיכאל על יד צלף של חמאס ונהרג במקום.

סמל-ראשון מיכאל מרדכי נחמני נפל בקרב ביום י"ז בתשרי תשפ"ו (9.10.2025). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו הורים וארבע אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

אחותו הגדולה, שני, ספדה לו: "מיכאל שלי, הפכת אותי לאחות גדולה לפני עשרים ושבע שנים, אחרי כמעט שלוש שנים לבד. פתאום מצאתי לי שותף. היה לנו קשר אחר, קראנו אחד את השנייה בעיניים... למי שלא מכיר, מיכאל הוא הבחור הכי מצחיק וחברותי שיש. מיכאל יכל להיכנס לבר באמצע שום מקום, ותוך שלוש דקות להיות מוקף באנשים, למצוא מקום לישון, לסגור עסקים שבועיים קדימה, ואיך לא – עם כוס וודקה ביד...

"לימדת אותי שיעור ברגישות, בסבלנות, בהקשבה. אני מבטיחה לך שאני אעבוד על עצמי להיות פחות עקשנית וקצת יותר כמוך... אולי הם לקחו את הגוף שלך, אבל הנפש שלך כאן. לא עוזבת לרגע... תמיד היית ותמיד תישאר התינוק שלי. ביג סיס שלך אוהבת לעולם ועד".

"מיכאל היה לב טהור, נשמה חמה, חיוך שנדבק בכל מי שסביבו", כתבה חברתו רוני, "האור שבו לא היה ניתן לכיבוי, הוא פשוט הקרין אהבה ושמחה מטורפת... הוא היה הלב של החבורה שלנו, הכוכב הכי מנצנץ, הוא חי ויחיה בלב שלנו תמיד".

חבריו של מיכאל ערכו ערב לזכרו ובמרכזו מסיבה וריקודים, כפי שאהב.

במפעלי ים המלח נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת נופלים אנשי המפעל, בהם מיכאל.

עמוד האינסטגרם של מיכאל הפך לעמוד זיכרון ובו תמונות, סיפורים וסרטונים מתחנות חייו השונות, לצד יוזמות הנצחה. שם העמוד – remember_michael.nachmani.