בנם הבכור של עליה ומאיר. נולד בשנת תשי"ד (1954) בקזבלנקה שבמרוקו. אח לאברהם, משה, איציק ומינה.

מיכאל עלה ארצה ממרוקו עם הוריו בהיותו כבן שנה, והמשפחה הצעירה התיישבה במושב תלמי יחיאל בדרום, שם גדל והתחנך. למד בבית הספר האזורי בבאר טוביה.

מגיל צעיר סייע למשפחתו במשק החקלאי ובלט בחריצותו.

בשנת 1972, והוא בן שמונה-עשרה, התגייס לצה"ל ושובץ בחיל השריון. במהלך השירות סיים קורס מפקדי טנקים ושימש בתפקיד זה.

לחם בגבורה במלחמת יום הכיפורים שפרצה באוקטובר 1973, ובמהלך פעילות מבצעית נפצע בטנק. בעקבות הפציעה איבד את כלייתו הימנית והוכר כנכה צה"ל.

בתום שירות החובה המשיך לזמן מה לשירות קבע בצבא, ועם שחרורו עסק למחייתו בחקלאות במשק המשפחתי – בחליבת פרות ובמכירת ירקות ופירות.

מיכאל הכיר את שרה וכעבור זמן נשא אותה לאישה. השניים הקימו את ביתם בקריית מלאכי. שם נולד בנם הבכור אלמוג, אחריו נולדה הילה ואחריה התאומים שי ושני. כאיש משפחה למופת היו ילדיו ורעייתו בראש מעייניו.

במהלך השיקום פיתח מיכאל עסק עצמאי בתחום ההסעות, בו עבד שנים רבות. במסגרת זו עבד עם גופים רבים שאותם שירת במקצועיות, בנאמנות ובאהבה. לעיתים קרובות נפגש עם חבריו לעבודה לספר חוויות ולדון בנושאים שברומו של עולם.

מיכאל, אדם חיובי ושמח בחלקו, דאג לסובבים אותו לפני שדאג לעצמו. הייתה בו נתינה אינסופית, והוא ידע לייעץ ולתמוך. "לימד את כולנו מסירות מהי", כדברי בני משפחתו. כל חייו שמר על מסורת אבותיו, הקפיד על קידוש כהלכתו בשבת ועל תפילה בבית הכנסת בכל שבת ובכל חג.

בחלוף השנים זכה ליהנות מחמישה נכדים. במיוחד אהב להפגיש את כל המשפחה המורחבת בארוחות משפחתיות ובאירועים, ובאלה רומם את הנוכחים בסיפורים ובבדיחות.

מיכאל מור (עמר) נפטר ביום ז' בחשוון תשפ"ב (13.10.2021). בן שישים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית מלאכי. הותיר אישה, שני בנים, שתי בנות, נכדים, אם, שלושה אחים ואחות.