בן נחמה ושמעון, נולד ביום כ"ו בטבת תרפ"ט (8.1.1929) בצפת. לפי מסורת משפחתית מתייחסת המשפחה על בית דויד. מיכאל סיים בהצטיינות את בית-הספר היסודי בקרית חיים ואת מחזור כ"ח של בית-הספר הריאלי בחיפה. היה ספורטאי מצוין, שחיין ומתאגרף. הוא השתתף בתחרות האיגרוף הראשונה של בתי- הספר התיכוניים ויצא כמנצח. היה מדריך חג"ם (חינוך גופני מורחב) ומדריך בסניף "הנוער העובד" בקרית חיים. אהב שירה והירבה לשיר עם חניכיו ולחנכם להבנה מוסיקלית. כבעל חוש וכשרון מוסיקלי חיבר פזמונים ו"אופרטות". בשנת 1947 התגייס לפלמ"ח וצורף להכשרת גבת-בית השיטה.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות סיים קורס חובשים ונשלח לקרית ענבים ומעלה החמישה. מיכאל השתתף בתפיסת משלטים בשער הגיא, בעזרה לשיירות מותקפות בכביש ירושלים, בקרב נבי-דניאל ובכיבוש הקסטל. לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים לבין היישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל 1948 יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית-איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, בערב פסח, י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים. במכתבו האחרון לחברתו כתב: "יריות הן דבר שאינו מעורר תשומת-לב, אם רק אינן מכוונות אליך". ואולם במכתבו שלפני האחרון כתב לה: "את מכתבי זה אני כותב לך כיוון שאיש אינו יודע מתי ואיך נתראה שנית".