נולד בשנת תרל"ד (1874) בדווינסק שבלטביה (רוסיה). בשנת 1891 עלה עם משפחתו לארץ-ישראל. בשנים הראשונות עבד בנטיעת כרמים ברחובות ולאחר זמן כמכונאי ביקב בראשון לציון. הוא היה גם מראשוני הבונים במושבה נס ציונה, וכן היתה לו חלקת-אדמה בנחלת "תל-אביב". בשנותיו האחרונות היה מנהל עבודה בפרדסי יק"א שבנס ציונה. מיכאל ניגן בתזמורת ראשון לציון כחלילן בשנים 1897-1902 והיה בן מייסדי התזמורת בנס-ציונה. באחת השבתות ערכה המשטרה התורכית חיפושים במושבה אחר מרגלים ועריקים מן הצבא. שבעה אנשים בגיל גיוס - ביניהם מיכאל - שלא יכלו להוכיח זכאותם לשחרור מן הצבא נכבלו באזיקים ונשלחו ברגל למאסר בירושלים, שם הוחזקו כחודש ימים. אחר כך שוב נשלחו ברגל - דרך שכם - לעפולה ומשם ברכבת לדמשק. בכלא דמשק היו בין מאות אסירים שקובצו מכל קצווי הארץ והוחזקו בתנאים סניטריים קשים ביותר. רעב מתמיד, מחלות קשות כגון דיזנטריה וטיפוס, גרמו למותם של רבים מן האסירים וביניהם מיכאל ועוד שלושה מגולי נס ציונה. מיכאל נפטר בחנוכה תרע"ח (דצמבר 1917) בבית החולים הצבאי בדמשק, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות היהודי בו. בן 43 היה במותו. הניח אישה, שלוש בנות ושלושה בנים.

הונצח ב"ספר נס ציונה".