בן נעמי וגדעון. נולד ביום י"ד בחשוון תשי"א (25.10.1950) בכפר מרדכי הסמוך לגדרה. ילד שני להוריו, אח של גיורא ודורון.

הוריו, שהיו ממייסדי היישוב, בחרו לו את השם מנחם יצחק, וכשמו היה ילד ואדם שמח ואופטימי בהשקפתו לחיים, לאנשים ובכלל. כשהיה בגן אחיו הבכור קרא לו "מיקי״, מאז דבק בו שם זה.

מיקי למד בבית הספר היסודי האזורי במושב עשרת, ובתיכון למד ב"אורט רחובות", בית ספר עם דגש על טכנולוגיה. מגיל צעיר בלט כמוכשר מבחינה טכנית. הוא אהב לשלב בין תחביבים של עבודת מחשבת ועבודת כפיים, עבודה בחקלאות ובגינה, בניית מכשירי רדיו ורובוטים למיניהם. עבד יחד עם אביו, שהיה מוכשר במיוחד ומחובר לתחומים אלו, והשניים המציאו פתרונות טכניים יצירתיים לכל מיני בעיות במשק.

למיקי היה חוש הומור משובח, ותמיד היה מוקף חברים. כנער היה פעיל חברתית, חניך ובהמשך מדריך בשבט הצופים. בשעות הפנאי אהב להאזין למוזיקה ממגוון סוגים.

באוגוסט 1968 התגייס לצבא, לקורס טיס. לאחר כשנה עזב את הקורס ועבר לשרת כלוחם בחיל הקשר. במסגרת זו לחם במלחמת ההתשה, מלחמה שכללה הפגזות מצריות רבות לעבר כוחות צה"ל בסיני.

ב-13 באוגוסט 1969 נחתה הפגזה מצרית על יחידת חיילים בסיני. שנים-עשר חיילים נהרגו במקום. מיקי נפצע באורח אנוש, איבד דם רב ונראה היה שסיכוייו קלושים. הטיפול בו החל לאחר שהועלה למסוק הפינוי, ולאחר טיפולי החייאה אינטנסיביים הצוות המטפל הופתע לראותו פוקח עיניים ומודיע – "אני פה".

אחרי טיפול ארוך בבית חולים "תל השומר", כולל קטיעת שתי רגליו, מיקי השתקם אט אט. בתקופת השיקום שארכה כארבעה-עשר חודשים הוא זכה להכיר את "אבי הפצועים" שמחה הולצברג.

ב-1972 נשא לאישה את דורית, שאותה הכיר כתלמידת בית הספר לאחיות שטיפלה בו. הם נישאו בחתונה גדולה בכפר ויתקין, חתונה שסימנה את ניצחונו על הפציעה הקשה.

מעט לפני חתונתו הוא החל ללמוד בטכניון בחיפה, וב-1975 הוסמך כמהנדס אלקטרוניקה ומחשבים. בסיום לימודיו החל לעבוד כמהנדס בחברת "תדיראן". במסגרת אחד התפקידים בחברה, בו ניהל צוות, הוא פיתח מוצר על מנת להקל ולפשט על העובדים והמפעל את נושא מילוי הדלק והחזרי התשלומים לבעלי רכב חברה. מוצר זה עבר בהמשך לשימוש כל בעלי הרכב בחברה ולימים נמכר לחברה חיצונית, וידוע בשם ״דלקן״. מיקי בצניעותו מעולם לא שיתף או זקף זאת לזכותו, ומידע זה הגיע למשפחה רק במהלך ה"שבעה" מחבר לעבודה.

למיקי ודורית נולדו שלוש בנות - עינת, מיכל ויעל. הוא היה אב מעורב מאוד בחיי המשפחה, נוכח בחיי בנותיו, עוזר ותומך בכול. המשפחה הרבתה לטייל בארץ ובעולם. סיפרה עינת: "אני מרגישה אסירת תודה על שהיית פה בשבילי, ותמיד היית, בשבילי ובשבילנו. הנוכחות שלך הורגשה לא רק באופן פיזי, היא פשוט הייתה. היית שותף כמעט לכל מה שעובר עלי. תמיד היה לי חשוב לשמוע את דעתך ומה אתה ממליץ. היית הרבה יותר מאבא, היית חבר ומעין מלאך שומר ומנחה. מקור גאווה".

בשנת 1984 טס מיקי עם משפחתו לאורגון שבארצות הברית, ללימודי תואר שני בהנדסה ב- Oregon State University. כשסיים את הלימודים חזרה המשפחה לארץ והוא המשיך לעבוד ב"תדיראן". בשנת 1994 החל לעבוד בחברת הסטארט-אפ שלה, "סקופוס" שעסקה בתחום של דחיסת וידאו, כמנהל הפיתוח (R&D) ובהמשך כדירקטור. במהלך אותן שנים הם זכו מספר פעמים במכרז לשידור משחקי גביע העולם בכדורגל למדינות רבות בעולם - הישג משמעותי ביותר.

במסגרת עבודתו ב"סקופוס" פיתח מיקי את הקשרים העסקיים עם סין וקוריאה, הקים וניהל את הסניפים הנוספים של החברה בבייג׳ין ובשנגחאי. כשהחברה נמכרה לחברה זרה הוא פרש והקים את לשכת המסחר ישראל-סין - הוא היה מהראשונים שראו את הפוטנציאל והחשיבות שבתחום זה, ייסד את הלשכה בהתנדבות ואף השקיע מכספו הפרטי בכך.

מיקי השקיע רבות במגמה לחזק את הלשכה ולתת תמיכה לפיתוח מכשור רפואי וחקלאות בארץ ע״י משקיעים מסין, רבים העידו כי היה עמוד התווך בבניית הקשרים בין ישראל וסין. הוא גם השתלב בקהילה הישראלית בסין. תיארה תמי, שחייתה ועבדה שם באותה עת: "חבר בייג'ינאי יקר, שהיה אחד מעמודי התווך של הקהילה הישראלית של 'שנות האלפיים העליזות' בבייג'ינג. איש נעים הליכות, אופטימי וחיובי מאין כמותו, רק ללמוד ממנו. אנשים כמו מיקי משאירים רושם עז וזיכרונות כל כך טובים". סיפר גל, שותפו לייסוד לשכת המסחר: "אתה שמרת את הלשכה מלהתפרק ודאגת לאחות את כל הקונפליקטים, הקרעים והמתחים בין קבוצת אנשים מלאי אגו, אינטרסים וטיפה יותר אגרסיביים ממך... היית דמות מופת, למדנו ממך סבלנות, חמלה ועקשנות שקטה ומפייסת... ידעת להתמקד בעיקר ולא בטפל, לנתח סוגיות ואנשים באופן אנליטי אך גם אנושי ואמפתי... היית אדם שתמיד ראה את חצי הכוס המלאה, וגם את רבע הכוס ואת שמינית הכוס, תמיד חיפשת את החיובי בכל בן אדם. ובכך שנתת פידבק חיובי עודדת בני אדם להתפתח, להעז ולמצות את הטוב שבהם".

מיקי היה אדם אופטימי. בכל עת בחר להסתכל על הצד החיובי של הדברים, ותמיד בהומור ובצניעות שאפיינו אותו. הוא אהב להציב לעצמו אתגרים והיה בין הראשונים שעשו קורס צלילה לנכים קטועי שתי רגליים. הוא נהג ברכב שהותאם במיוחד עבורו, עם מנגנון שהיה בזמנו פריצת דרך, אך לא נהג להחנות את רכבו בחניות נכים בטענה שיש נכים במצב קשה ממנו שזקוקים לכך יותר. למַעט ריצה, כדברי בתו, עשה הכול.

בשנת 2004 נפרדו דורית ומיקי, אך המשיכו לשמור על קשרי חברות טובים וקרובים. ב-2011 הוא נשא לאישה את מרי, שאותה הכיר בסין. בשנים אלה זכה לנכדים, ובתו סיפרה על הקשר ביניהם: "דיברת איתם בגובה העיניים כאילו היו חברים קטנים, ומצאת נושאים מיוחדים ומשעשעים לשיחה".

בשנת 2014 התגלה כחולה בלוקמיה. לאחר טיפולים כימותרפיים כולל השתלת מח עצם שהצליחה המשיך בחייו כאיש עסקים שנוסע בעולם, אך פחות משנה לאחר מכן נאלץ לעבור השתלה נוספת, גופו דחה את השתל ומצבו התדרדר. לאורך כל האשפוז שמר מיקי על אופטימיות ולחם במחלה בגבורה.

מיקי (מנחם יצחק) מושינסקי נפטר ביום י"ט בחשוון תשע"ז (20.11.2016). בן שישים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין האזורי בגדרות. הותיר אישה, שלוש בנות ונכדים. על מצבתו כתבו אוהביו: "החיוך החוכמה והאופטימיות מהווים השראה לכולנו וילוו אותנו תמיד".

ספדה הבת עינת: "אבא יקר ואהוב כל כך. נפרדת מאתנו מוקדם מדי, רק בן שישים ושש ונראה תמיד הרבה פחות. היית אדם פשוט נפלא - ולדעה זו שותפים רבים. כמעט כל מי שהכיר אותך אי פעם או רק פגש. תמיד ידעת להסתכל על החיים בחיוב ובהבנה. סיטואציות ואנשים תמיד קיבלת בהשלמה, אבל ידעת גם להילחם כשצריך ובאלגנטיות והעדינות שלך.

השארת בי כל כך הרבה שאני מרגישה ותמיד הרגשתי ממש חלק ממך. הצלחתי לראות את זה בהתנהגות שלי, באופן החשיבה ואפילו בשפת הגוף. היית ואתה עדיין מודל עבורי... תמיד אזכור את השיחות שלנו ומבטיחה להמשיך להתייעץ איתך ולתקשר איתך, להמשיך לספר עליך לכל הנכדים שאהבו אותך כל כך. מבחינתי, אתה לא עוזב אותנו באמת, ואני מקווה להמשיך להסב לך נחת בהמשך.

אבא, אני אוהבת אותך כל כך וכבר ממש מתגעגעת".

כתב אחיו דורון: "מעל כל התמיכה החיצונית שזכית לה עמד וניצח אופייך המיוחד. עוצמה של שקט, חשיבה לוגית, שמחת חיים והשלמה עם המציאות הבלתי סבירה, שאפשרה לך לחיות כמו אדם רגיל, בלי תלונות ובלי הנחות... אני מתגעגע לשיחות, מעין פילוסופיות שהיו לנו על החיים ומשמעותם, על עבודה, פוליטיקה, כלכלה ועוד. תמיד היית מוצא את הזווית השונה, האחרת של הסתכלות על דברים, זווית מעוררת מחשבות, מלמדת ומעשירה... חסרים לי יכולת הניתוח שלך לדברים מורכבים, מציאת הפשטות בכל דבר ומעל הכול האופטימיות עם החיוך שמסביר הכול".

המשפחה הקימה דף פייסבוק "זוכרים את מיקי מושינסקי", בו מובאים דברי בני משפחה וחברים לזכרו ולצד הדברים תמונות רבות.