בן זהיה (זהבה) ופרץ. נולד ביום כ"ט באלול תשכ"ג (18.9.1963) בגבלי שבתוניסיה. בן שבע עלה ארצה עם הוריו וששת אחיו ואחיותיו. המשפחה התיישבה בבאר-שבע, שם למד מישל בבית-הספר היסודי על שם ר' יוסף קארו. אחר-כך המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "עמל חניכים". כן השתלם במכונאות רכב. בגיל שש-עשרה נאלץ לצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. שנתיים שימש כטכנאי מכונות-כביסה, ואת כל משכורתו נתן להוריו. מטבעו היה נער טוב-לב שנחלץ להושיט עזרה לזולת, ולכל ידידיו היה חבר אמיתי. בשעות הפנאי הרבה להאזין למוסיקה, אך יותר מכל אהב את משחק הכדורגל והשתתף בקביעות במשחקים של קבוצת הנוער העירונית.

מישל גויס לצה"ל במחצית מאי 1980 והוצב בחיל-השריון. לאחר שסיים טירונות והוכשר כטען-קשר, נשלח לגדוד שריון ושימש כאיש צוות טנק. מפקדו העריכו מאוד כאדם וכחייל, ובחוות-הדעת שלו כתב ש"תיפקודו של מישל ביחידה הוא יעיל והוא מבצע את המשימות המוטלות עליו תוך גילוי תושיה ויוזמה". בזכות אופיו הטוב היה אהוד מאוד על מפקדיו ועל חבריו ליחידה.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל נשלח מישל עם חבריו ליחידה לפעילות מבצעית בלבנון. ביום י"ט בכסלו תשמ"ג (5.12.1982) נפל מישל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אין מלים להביע את גודל האסון שפקד אתכם ואותנו. יקירכם שימש כטען-קשר בפלוגה מבצעית, תוך שהוא מבצע תפקידו נאמנה, מוכיח יכולתו המקצועית באופן מתמיד - ובזאת הדרך גם נלחם בלבנון. מישל התגלה כחבר וכאדם שקשה למצוא כמותם, היה קשור ליחידתו ולחבריו עימם חי, לחם ושירת בגזרה המזרחית בלבנון. הוא היה קשור למשפחה ואין לי ספק שמכם ספג את הערכים הנעלים שהנחו אותו תמיד".