בן שפרה ושלמה, נולד בחודש דצמבר 1925 בחיפה. מנחם טייל בארץ לאורכה ולרוחבה, הצטרף ל"הגנה" בגיל צעיר ושימש אף כמפקד.

אחרי שסיים את לימודיו בבית-ספר תיכון ואחר-כך בבית-ספר מקצועי לשם השתלמות במקצוע המכונאות, התנדב לצבא הבריטי. בחמש שנות שירותו בבריגדה היהודית העשיר את ניסיון חייו. נעוריו ובחרותו חברו יחדיו בהיות הנער המטייל לחייל, לאיש ההתרשמות החדה הקולט ושומר את כל מראה עיניו, בבחינת בור סוד שאינו מאבד טיפה.

עם תחילת מלחמת-העצמאות עזב את עבודתו כמכונאי, גויס, אך קיבל שחרור וחזר לחיפה. עם תום עבודת-יומו הלך לשמירה בעמדות קיצוניות ואף השתתף בקרבות מספר. ביום ג' באדר ב' תש"ח (14.3.1948), בעת שהיה בעמדת ואדי סאליב החולשת על כביש תל-אביב-חיפה, פרצו חיילים בריטיים מתקלסים לעמדתו והוליכו אותו ואת שני חבריו, מורמי-ידים ופרוקי-נשק, לעמדה ערבית סמוכה. הפקודה לחזור לא הגיעה לאוזני מנחם, שהיה הראשון להולכים. הוא המשיך ללכת ונורה בגבו על- ידי חייל בריטי. מותו זיעזע את כלל תושבי חיפה רבתי. מנחם הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.