בן משה ואיטה. נולד ביום י"ז בניסן תרצ"ב (23.4.1932) בעיר שטפנשטה אשר ברומניה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1948.

מנחם היה במסגרת "עליית הנוער;" אחרי שעבר את קפריסין הגיע לארץ ואז התחיל ללמוד במשק הפועלות בחדרה. עבד כמחסנאי בבית האריזה של "תנובה אכספורט" שם ובשעות הפנאי אהב להאזין למוסיקה קלסית ולשקוע בקריאת ספרים.

גויס לצה"ל באפריל 1950 ושירת בחיל ההנדסה. היה נקרא לשירות מילואים מדי פעם. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ובקרב על ג'נין שימש כחובש פלוגתי. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), פעל עם פלוגתו במשימת חילוץ צוותי טנקים שהיו נתונים להתקפות שריון וחיל רגלים ירדני. באותו קרב זינק פעמים מספר מהזחל"ם תחת אש מדויקת ויעילה ותוך חירוף נפש פנה לפצועים, חבש וטיפל בהם, והמשיך בפעולה זו עד שנפגע מטנק אויב - ונפל. הניח אשה וילד; בנפלו היתה אשתו בהריון. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר לבית הקברות הצבאי בנתניה.

צוין לשבח על ידי אלוף פיקוד הצפון על אומץ לב ומסירות למופת.

ב"ספר הגבורה" בהוצאת אגודת העיתונאים תל אביב וניצולי ברגן בלזן, תואר קרב הגבורה שלו. בחוברת "לזכרם" לזכר גיבורי עוצבת "ברק" בהוצאת חבריו לנשק ואף בחוברת "לוחמי ההנדסה בגבורתם" הונצח שמו. עמוד עליו ועל פרטים מחייו נמצא ב"תהילת נצח לבני נתניה שנפלו על משמרתם". כן הונצח שמו בספר "אנשי הפלדה".

בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש האלוף שהוענק לסמל מנחם (מני) ינקוביץ ז"ל הומר לעיטור המופת.