בן זינה וזלמן, נולד ביום כ"ו בתמוז תר"ץ (22.7.1930) בחיפה. בילדותו עברו הוריו לגור בראשון לציון. שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ועבר לבית-הספר החקלאי במקוה ישראל. הוא שאף להמשיך וללמוד, אך החליט קודם כל למלא את שתי שנות השירות בהכשרה מגויסת כדי לצאת אחר-כך עם חבריו להכשרה להתיישבות. לשם כך הצטרף לקבוצה של חברי "הנוער העובד" שקיבלה הכשרתה בקבוצת רמת יוחנן. ביומנו שכתב מאותו זמן ועד יום מותו משתקפת מידת הרצינות והאחריות שבה נכנס בעול החיים החדשים במסגרת הפלמ"ח, באימונים, בעבודה ובקרב. מנחם נשלח לקורס מ"כים, סיים אותו ואף הספיק להדריך ולאמן מספר רב של חיילים.

זמן קצר לאחר שיצא להכשרה פרצה מלחמת-העצמאות והוא התגייס מיד ושירת בחטיבת "יפתח". מנחם השתתף בקרבות בגליל המערבי כמפקד כיתה וכמקלען, וראה באובדן חברים יקרים. נפילתם השפיעה עליו ביותר ואז החל לכתוב סיפור: "מה סיפר הצל מיריעת האוהל", בצורת בלדה אך הספיק לכתוב 1743 מלים ולא סיים. תחילת הבלדה היא: "עלם ועלמה ידעתי, עלם ועלמה טובים; איש את רעהו אהבו, בכל זאת היו עצובים..." לקראת הפלישה הצפויה מלבנון תפסו כוחות "יפתח" בליל 14-15 במאי את קדש ומלכיה כדי לחסום ציר התקדמות זה. למחרת תקף האויב בעוצמה רבה והכוח נאלץ לסגת. בקרב זה נפל, ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במעוז חיים.