בן אביגיל ואריה, נולד ביום י"ג במרחשוון תר"ף (6.11.1919) בעיר פרשבורג, צ'כוסלובקיה, למשפחה אשר כל חלומה היה לעלות לארץ. סבו, ממשפחת רבנים, שעלה ארצה לפני כ- 90 שנה, היה שולח למשפחה יין לפסח, אתרוג לסוכות ומפרי הארץ, וכך גדלו הילדים באווירה של געגועים לארץ-אבות. בני המשפחה היו מוכנים לעלייה מכבר, אלא שמות האב אשר נרצח על-ידי חיילים עיכב בעדם. מנחם-דוד נולד אחרי מות האב וגדל כאהוב המשפחה. הוא חונך על ברכי המסורת. בית המשפחה היה לאחד המרכזים הציוניים בעירם. כל שיר חדש שבא מהארץ הושר מיד בבית וכל עולה לווה משם בגעגועים. כך ספג דוד מילדותו מרוחה של הארץ ולמד גם בגן-ילדים עברי. בשנת 1929עלה האח הגדול ארצה ואחריו עלו בני המשפחה אחד-אחד, עד שב-ט"ז במנחם אב תרצ"ה (16.8.1935 ) עלתה גם האם עם שני ילדיה האחרונים. דוד בן ה- 15 התערה עד מהרה בחיי הארץ, עבד במוסך ואחרי זמן קצר החליט להצטרף לקבוצת "עלומים" בהרצליה ומשם עבר לקבוצת בארות יצחק, בה היה פעיל בכל תחומי החיים. מלא מרץ ואמיץ-רוח.

בתקופת מלחמת-העצמאות היה בין ראשוני המגינים ואחד משני המקלעים של המשק נמסר לידיו מתוך אמונה בכוחו וביכולתו. בפרוץ הקרבות עמד איתן בכל המצבים. ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948) שימש כמקלען בעמדת-חוץ של המשק, שאליה כיוון האויב את כל כוח האש ממרגמות, טנקים, מטוסים וחיל-רגלים. רבים מחיילי האויב נפלו בזה אחר זה מכדוריו של מנחם-דוד עד שנפל מהתפוצצות שאירעה בעמדה. נקבר בבארות יצחק. השאיר אחריו אישה בת ובן. בנו השלישי נולד אחרי נפילתו ונקרא על שמו דוד אריה.

ביום כ' בחשוון תשי"א (31.10.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.