בן סולטנה ונסים. נולד בשנת תרפ"ט (1929).

בסוף שנת 1949 עלה מנטש בן העשרים לישראל. כעבור כשנה, ב-7.11.1950, גויס לצה"ל. הוא שובץ לחטיבת "גולני", אחרי אימונים שירת בגדוד 13 "גדעון" כקַשר פלוגתי.

כך תואר גיוסם של העולים לצבאה של מדינת ישראל הצעירה: "הם היו עולים חדשים, בעיקר מארצות ערב, שהגיעו זה מכבר לארץ עליה חלמו אבות אבותיהם כל ימי חייהם. הם גויסו לצה"ל מיד, כמעט ללא הכנה מוקדמת. מרבית העולים הגיעו ממדינות ערב והבלקן, חלקם חסרי כול ורובם במצב כלכלי קשה. היו אלו בעיקר משפחות מרובות ילדים, אשר עזבו את ארצות מוצאן והגשימו חלום – לעלות לארץ ישראל.

עולים בגילאים המתאימים גויסו לצבא, וחטיבת גולני נשאה, יחד עם יחידות צה"ל נוספות, בנטל הכבד של קליטת עולים בעלי מורשת תרבותית ייחודית ומגוונת, שאינם דוברי עברית. החיילים-העולים דיברו בבליל שפות איתן הגיעו מארצות מוצאם, ובקושי יכלו לדבר זה עם זה או עם מפקדיהם. רק דבר אחד חיבר את אותם לוחמים - האהבה לארץ ישראל, למדינת ישראל ולחטיבה שבה נשלחו לשרת, חטיבת גולני".

לאחר סיום מלחמת העצמאות נקבעו בשנת 1949, בהסכמי שביתת הנשק, שטחים מפורזים ממזרח לירדן ולכנרת שבהם אסורה פעילות צבאית. בראשית חודש מאי 1951 נכנסו חיילים סורים בלבוש אזרחי אל השטח המפורז באזור כורזים, שטח בריבונות ישראל, והשתלטו על שלוש גבעות שחלשו על הכביש מטבריה צפונה, ובהן תל מוטילה (כיום - גבעת קלע). בימים הבאים, כ"ו עד ל' בניסן תשי"א (2 עד 6 במאי 1951), התפתח במקום קרב קשה בין הסורים ליחידות צה"ל, בהן כוחות גולני.

לאחר השתלטות צה"ל על תל מוטילה התברר שהסורים עברו ממנו והתבצרו במוצב "הדמות" שמדרום לו. נערכו כמה ניסיונות לכבוש מוצב זה, שלא צלחו, עד שנכבש ב-6.5.1951.

בחלקו האחרון של הקרב השתתפו גם מטוסי חיל האוויר ובסופו הצליחו כוחות צה"ל להשתלט מחדש על שלוש הגבעות. בקרבות נפלו ארבעים ואחד לוחמים.

בקרב על מוצב ''הדמות'' היה מנטש קשר הפלוגה, ורק מכשיר הקשר שנשא על גבו נותר תקין וקישר בין כוחות הלוחמים. במהלך ההסתערות נפצע מפקד הפלוגה למרגלות גדר אבנים, ומנטש שהיה לידו הצליח לגלגל כמה אבנים ויצר פירצה דרכה הם עברו בזחילה והצטרפו לשאר הלוחמים שתפסו מחסה.

בפעולה זו נפצע מנטש באורח אנוש מירי בראשו. לאחר טיפול רפואי ממושך הצליחו להצילו, הוא נותר עם פלטת פלטינה בחלק מגולגולתו ונקבעה לו נכות מלאה לצמיתות.

אחרי שחרורו מצה"ל חי ברעננה, ליד בני משפחתו.

מנטש פרנקו נפטר ביום ט' בכסלו תשמ"א (16.11.1980). בן חמישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר נחמן, רעננה. הותיר אחים.

כתב אחיינו: "הקשר היעיל, המסור והאמיץ ניסה לשקם את עצמו. הוא לא מצא מזור, סבל רבות מפציעתו ונכותו. מה שהחזיק אותו זה אהבת הארץ, צה"ל וחטיבת גולני".

מנטש מונצח בבית "יד לבנים" ברעננה, באתר ההנצחה לנופלי חטיבת גולני ובאתר ההנצחה שהוקם במושב אלמגור, סמוך לתל מוטילה, לנופלי הקרב במקום.